ורד:

בוקר טוב לכל מי שנמצא איתנו. לי קוראים ורד, ואני ממרכז ״נגיש להכיר״ של עמותת לטם, למי שמכיר ולמי שהיה פה. אתה עוד לא היית איתנו, נכון? ערן?

ערן:

לא, עוד לא יצא לי.

ורד:

אוקיי, אז אני אגיד שאנחנו מרכז שעוסק בעיקר בנושא של הדרכת נגישות למוזיאונים, אתרי תיירות ואתרי מבקרים למיניהם, בכל מני דרכים. בין אם זה דרך השתלמויות, פיתוח תכנים, או פיתוח עזרי הדרכה. אנחנו בקרוב מתחילים קורס, באמצע נובמבר, קורס של רכזי נגישות שמיועד בדיוק לקהל הזה. רכז נגישות זו פונקציה שקיימת במוזיאון, באתר, שעל פי חוק היא צריכה להיות, בעצם. הוא גם נותן את המענה ללקוחות ולכל מה שקשור לנגישות, אבל הוא גם עובד מול ההנהלה, ובעצם נותן את כל מה שקשור בהקשר הזה. זאת אומרת, הוא זה שמתכנן את כל נושא הנגישות, שם יעדים וסדרי עדיפויות… ובאמת זה קורס מאוד מאוד מקיף, של 40 שעות. אמורים להיות שישה מפגשים, כל פעם באתר אחר, מתוך רצון באמת להכיר לעומק את הנושא הזה של היעדר נגישות. אז מי שמעניין אותו, אני ארחיב אחר כך עוד. 

היום אנחנו נפגוש את אמה, היא תדבר איתנו על נגישות. מה שנחמד במוזיאון היהודי, הוא שהם עשו הרבה מאוד דברים יפים שקשורים לנגישות, ובעלויות מאוד מאוד נמוכות. אם אני אקח את זה רגע אחורה. כשמדברים על אתר נגיש – יש שתי משמעויות לדבר הזה. אם זו נגישות פיזית, ואם זו נגישות של שירות ומידע. כשאנחנו מדברים על נגישות פיזית, אז מדובר על כל המעלונים ומסעדי יד והשירותים, אלה הדברים שעולים יותר כסף, בדרך כלל, וכשאנחנו מדברים על נגישות שירות – אז שם כבר יש באמת רוחב הרבה יותר רציני ועמוק לדבר הזה, כשמדובר באמת גם על מענה טלפוני, ואתר אינטרנט, ומערכות שמע, ותיאור קולי לאנשים עם לקויות ראייה, והדרכה נגישה… ובסוף, הרבה מאוד דברים שקשורים לקשר בין בני האדם. שם באמת יש המון המון מקום לעשות דברים, בעלויות הרבה יותר נמוכות. זה הרבה קשור בהכשרה של הצוות, ויצירת פגישה נכונה… תפיסה נכונה לכל מה שקשור לאנשים עם מוגבלויות ולקליטה שלהם, ויכול להיות שזה הדבר המשמעותי שכאן באמת חשוב לנו. אני אביא כמה דוגמאות להנגשה פיזית – אם זה עמדת הקליטה, השביל גישה, או הסימונים על הרצפה ללקויות ראיה, אבל כשאנחנו אומרים הנגשת שירות, אנחנו מדברים באמת על הרבה יותר דברים ואני ארחיב בהמשך, אולי, אחרי שאמה תדבר, אבל אנחנו מדברים על תרגום בשפת הסימנים, תיאור קולי, טקסט בשפה פשוטה… ובאמת מענה מדויק והובלה של אנשים, אם צריך, או עזרה כשצריך. זה פרק הרבה יותר עמוס ומשמעותי. העלויות שלו הרבה יותר נמוכות בהשוואה להנגשה הפיזית, ואני רוצה ככה שבאמת היום נעמיק בזה יותר. 

אז אמה, בדיוק דיברתי על שני חלקים שקשורים לנגישות. אחד מהם מדבר על נגישות פיזית, והשני מדבר על נגישות השירות. ואמרתי שאני חושבת שאחד הדברים שאת הבאת, זה לתת שירות נגיש וטוב יותר. אני אגיד שלפני שלוש שנים, הייתי נוכחת פיזית במוזיאון, וכשנכנסתי למוזיאון היהודי, קיבלתי השראה גדולה מאוד. קודם כל, מכיוון שראיתי אנשים עם לב רחב ועם הרבה רצון לעזור, ככל הניתן, בכדי לעזור ולקדם את הנגישות יותר ויותר. והדבר השני אליו שמתי לב, הוא שפע של יצירתיות בנוגע לרעיונות של אנשים על איך אפשר לעשות את זה בפועל. וזה מה שאמה הולכת לדבר עליו, על הגישה בכל הנוגע לנגישות.

אמה, הבמה שלך! ובוקר טוב לכל מי שהצטרף אלינו בדקות האחרונות.

אמה:

תודה רבה! אפעיל את שיתוף המסך שלי אתכם ברגע זה.

אז תודה לכם שהזמנתם אותי לכאן הבוקר על מנת לבוא ולשתף אתכם. קוראים לי אמה, אני מנהלת תוכנית המעורבות של המוזיאון היהודי בלונדון. עבדתי במשך כ-4 שנים בתפקידים שונים עם צוות למידה ומעורבות. במשך שהותי בתפקידים השונים האלו, עבדתי על תוכניות למידה הכוללות פעילויות משפחתיות, שיחות וטיולים, סדנאות עבודה מותאמות לסובלים מדמנציה וסדנאות מותאמות לאנשים הסובלים מאוטיזם.

חלק גדול מהתפקיד שלי הוא נגישות, וזה משהו שאני נהנית ממנו במיוחד. למצוא דרכים חדשות ויצירתיות ולהפוך את המוזיאון שלנו לנגיש ליותר ויותר אנשים. במשך 4 השנים האלו, אני מרגישה שלמדתי המון משהותי במוזיאון, ואני עדיין ממשיכה ללמוד בכל יום, אבל יש שלושה דברים עיקריים אשר למדתי בזמן שהותי במוזיאון ואתם תשמעו אותי חוזרת על זה במשך השיחה הזו.

אז הדבר הראשון, הוא שהנגישות לא צריכה לעלות הרבה כסף, ועדיין זה עושה הבדל למבקרים אשר מגיעים לבקר במוזיאון שלנו.

הדבר השני, הוא שזה בסדר שלא תמיד יש לנו את כל התשובות. תשאלו את השאלות. אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת הכל. אם יש קהל שהייתם מקווים לקלוט, או לייצר משאבים לקבוצות אנשים חדשות, נחשו מה? את מי היה הכי טוב שתשאלו לגבי מה היה יכול לעזור, מאשר הקהל עצמו. ואם לא, אז אנשי מקצוע ממוזיאונים אחרים שעבדו עם קהל דומה בעבר. אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת את הכל. אנחנו לומדים המון אחד מהשני. הערכה, משוב, קבוצות אנשים, שיתופי פעולה, כולם בעלי ערך לשיפור הנגישות.

הדבר השלישי, עדיף שתעשו משהו, מאשר שלא תעשו כלום. זו עצה נהדרת שקיבלתי מיועצת חיצונית. היא אמרה שברוב המקרים, אנשים שהיו מודאגים מחוסר בנגישות – צדקו לחלוטין. אבל הם לא עשו שום דבר לגבי זה, מהפחד לעשות משהו שגוי. כמו שהיא אמרה, הרבה יותר טוב לעשות משהו. כן, אולי תעשו איזושהי טעות, אבל בדרך תייצרו גם שיפור. 

אז במשך שיחתנו הבוקר, אשתף אתכם פרויקטים ותוכניות שאנחנו מציעים במוזיאון היהודי ודרכים משותפות עליהן אנחנו עובדים על מנת להפוך את המוזיאון לנגיש יותר.

אז, בוא נסתכל על תמונה של המוזיאון היפה אותו בנינו. בדרך כלל, אני אתחיל את השיחה בלשאול האם מישהו כבר ביקר במוזיאון היהודי. למען האמת, אני יותר מעוניינת בלדעת האם למישהו יצא באמת לבקר שם. האם תוכלו לתת לי סימן בצ׳אט במידה ויצא לכם לבקר במוזיאון? אוקיי, יש לנו אחד. תודה! אם אי פעם תבקרו בלונדון, אתם יותר ממוזמנים. הייתי רוצה להתחיל בלשתף טיפה על מי אנחנו כמוזיאון. הוקמנו בשנת 1932, על ידי פרופסור ססיל רות׳, אלפרד רובינס ווילפריד סמואל. במקור, היינו ממוקמים בבית ווברן בבלומסברי, עם האוסף הראשון הממוקד כולו בפריטים של יודאיקה. לאחר מכן, צורף אלינו גם המוזיאון בלונדון המבוסס על פלינצ׳י וחיי היהודים בשנת 1990, כמו כן, כיום יש פריטים היסטוריים הקשורים להיסטוריית העם היהודי בבריטניה, אשר צורפו אל האוסף שלנו. כתוצאה מאיחוד מוזיאונים אלו, לאופן התואם את המוזיאונים היהודיים של היום, יש לנו מגוון רחב ועשיר של אוספים. האוספים שלנו, נכון להיום, כוללים 40,000 פריטים, אשר מכסים כ 1,500 שנה של היסטוריה יהודית בארץ זו. למרות זאת, אנחנו עדין מתמודדים מול אותה בעיה והייתי אומרת שהרבה מוזיאונים נוספים ברחבי העולם, שהיא מקום מצומצם על מנת להציג את כל האוספים שברשותינו. פחות מ 5 אחוזים מהאוספים שלנו נמצאים כיום בתצוגה. בין אם זה בגלריות שלנו, או בחנויות, שעמוסות בפריטים מעניינים מאלפי שנים של ההיסטוריה היהודית. כ 90 אחוז מהמבקרים שלנו, הרוב, הייתי אומרת, לא יהודיים. והם מעוניינים לדעת יותר בכל הנוגע לאמונה היהודית, ובחלק מהמקרים הם אפילו לומדים על זה בפעם הראשונה. אנחנו מותאמים לכל סוגי האנשים, מכל הרקעים, ואנחנו חוגגים את הגיוון על כל צורותיו. אנחנו באמת עובדים קשה על מנת לשפר את האופן בו נספר את הסיפורים של קבוצות אנשים לא מיוצגות, כגון סיפורי נשים וסיפורים של אנשים מקהילות של  יהודיים כהי עור, ספרדים ומזרחיים.

המשימה שלנו היא להפתיע, להאיר, ולעודד את כל סוגי האנשים ללא הקשר לרקע ממנו הם מגיעים ואמונתם בהיסטוריה, בזהותם, או בתרבותם של יהודים בבריטניה. התוכנית שלנו מעודדת את חוש הסקרנות לחקור, והיא מכוונת לגרות שאילת שאלות בכדי למנוע דעות קדומות ולעודד הבנה וקבלה של האחר. בגדול, להיות מקום המתאים לכולם, היא לב המשימה שלנו ומרכז הערכים בהם אנו מאמינים. נגישות היא הבסיס למה שאנו עושים. זה משהו שאני מעריכה מאוד לגבי הגישה של המוזיאון לנושא הנגישות. זה לא משהו שנוסף לאחר מכן, או תוכנית נפרדת, אלא ליבה ומרכז ההצעה שלנו. יש לנו שתי גלריות קבועות. הראשונה, אשר תוכלו לראות בתמונה הבאה, עוסקת באמונה יהודית חיה. בחרנו בשם הזה הזה מכיוון שהרבה מהפריטים שלנו הם היסטוריים. ובחלק האחורי של הגלריה, הייתי אומרת שקיימים הפריטים הפופולרים ביותר שלנו, שהם פרטי אמנות איטלקית מהמאה ה 17. למרות שיש פריטים מההיסטוריה היהודית, היא עדיין קיימת ומתוחזקת על ידי אנשים רבים ברחבי העולם וזה משקף את האופי האמיתי של המוזיאון שלנו. מצד אחד, הגלריה מספרת על ההיסטוריה הארוכה של יהודי בריטניה, ומהצד השני משתפת תרבויות עבר ותרבויות הקיימות כיום.

הגלריה הקבועה השניה שלנו, היא גלרית היסטוריה בריטית, אשר מספרת את הסיפור של היסטורית היהודים בבריטניה משנת 1066 ועד לחלק השני של המאה ה 20.

עכשיו, בשתי הגלריות האלו תוכלו למצוא משאבים ידידותיים למשפחות, פריטים אינטראקטיביים למגע ולחושים השונים, ובחרתי כמה מהפריטים האהובים עליי על מנת לשתף אותם אתכם.

הייתי אומר שהפריט האהוב מכולם עליי, הוא שולחן השבת שלנו, אשר ייצג במוזיאון היהודי שלי אמונה קיימת. זה שולחן עמוס בפריטים אשר הייתם מצפים למצוא בכל שולחן שבת. במרכז, תוכלו לראות שיש לנו כמה נרות סינטטיים אשר מהבהבים, ומתחת לכיסוי שולחן תוכלו למצוא מספר כיכרות חלה מזויפים, אותם תוכלו לחוש. בין השאר, קיימים גם צלילים של חגיגה משפחתית אשר מתנגנים ברקע. אולי תקבלו את הרושם שזה נראה טיפה אפל, בגלל התמונה, ובגלל שהאור במקום זה משתנה באופן קבוע, כך שתוכלו לעקוב אחרי ירידת החשיכה, עליית השמש, וסיום השבת. כך תוכלו לחוות את כל המעגל של המשפחה בשבת ולשמוע את הצליל והקול. זהו חלק מאוד פופולרי אצלינו בקרב ילדים, וגם מבוגרים.

לאחר מכן, יש לנו את הגלריה היהודית… אני מתנצלת על האיכות של התמונות מגלרית ההיסטוריה שלנו. כאן, יש חלק שלם המוקדש לחייטות וישנם כלים שונים המשמשים בדרך כלל את תפקיד החייט, בצורה שילדים ומבוגרים יכולים להרגיש וכמו כן יכולים להרים וגם לראות עד כמה זה באמת כבד.

כמו כן, בגלריה זו, יצרנו ושחזרנו מחדש את המטבח היהודי המזרחי, הכולל צבעים מלאכותיים של צלחות ומנות. כמו כן, ישנם תנור וסיר אותו תוכלו להרים ולהריח את מרק העוף. כך שאנחנו באמת מנסים להפעיל את כל סוגי החושים באזור זה, ואילו רק כמה דוגמאות אינטראקטיביות. המוצגים הונחו במקומם לפני כ 10 שנים, בשנת 2010 כאשר המוזיאון שלנו הוקם. בשבילי, הם מדגימים עד כמה זה אפקטיבי כשנגישות היא לב התוכנית, מאשר כתוספת בשלב מאוחר יותר. ניתן לראות כי בזמן עיצוב גלריות אלו, הם חשבו על משפחות ועל נגישות לאנשים העשויים להתקשות לקרוא לוחות טקסט או ליצור קשר עם מוצגים הנמצאים מאחורי זכוכית, וזה כה יעיל שאנו מסוגלים להציע את זה כחלק מהצעתנו הקבועה בתוכנית. ישנם אירועים ופעילויות רבות אותן אנו מציעים, אך אנחנו רוצים שכל מבקר המגיע, בין אם הוא משתתף באירוע או לא, ירגיש שהוא רצוי ושדואגים לו. 

לחלק ממבקרי המוזיאון שלנו, זה קל ונגיש יותר להגיע לאירוע ספציפי. והייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לאירוע מסוג זה. אירוע שכזה מתרחש בפתיחה מוקדמת של המוזיאון לילדים עם אוטיזם ומשפחותיהם. אלו ילדים אשר סקרנים מטבעם. כמו כן, חשוב לציין כי המוזיאון פתוח בשעות מוקדמות לילדים עם הפרעות תקשורת אחרות גם כן.  תוכנית זו, רצה כבר כ 5 שנים במשך החופשים מבית הספר. כשהשקנו את התוכנית הזו, יצרנו קשר עם משפחות שיש להם ילד עם אוטיזם, או ילדים הנמצאים על הספקטרום, על מנת לשאול אותם האם הם היו מעוניינים בפגישות האלו. מה שמחזיר אותי לאחת הנקודות המוקדמות שלי, המציינת כי זה בסדר שלא תהיה לכם תשובה להכל. לא היה לנו רצון ליצור משהו ולגלות שזה לא משהו שאנשים רוצים. אז יצרנו שאלון וקיבלנו משוב ממשפחות מיוחדות שהן לא הצליחו למצוא פעילויות בסופי השבוע אליהן יוכלו לקחת את ילדיהם. אחד הקשיים, היה למצוא משהו במשך ימי חול, וחגי בית הספר. כשהשקנו את התוכנית הזו, עובדות אלו היו מונחות אל נגד עינינו. בימי רביעי של חופשות בתי הספר, כמו חופשות אוקטובר, או פברואר, שותפי לעבודה השיק את התוכנית הזו ונפגש עם צוותים ממוזיאונים שונים בלונדון אשר הציעו פתיחה מוקדמת של המוזיאון לילדים עם אוטיזם. מה שעזר לנו מאוד לקבל רעיונות ולקדם את תוכניתנו. עד היום, לדוגמה, נושאי האירועים סבבו סביב פסטיבלים יהודיים, מסביב לעונות, או סביב תערוכות זמניות. אחד הדברים אותם אנו חולקים עם מוזיאונים אחרים, הוא שאיננו יודעים מה הצרכים הספציפיים של הילד יהיו, לפני שהם מגיעים. לילדים הנמצאים על הספקטרום יכולים להיות צרכים משתנים. למרות שיש ילדים שכמובן נכיר, מכיוון שהם מגיעים באופן קבוע, קיימים כמובן גם ילדים חדשים שמגיעים וצרכיהם שונים. יש ילדים שמחפשים תחושה, ויש ילדים שנמנעים מתחושה. יש ילדים שאוהבים לתקשר עם חברי הצוות, ויש ילדים שמעדיפים להיות לבדם. עם עובדות אלו כנגד עינינו, ניסינו לוודא שאנו מספקים מגוון רחב של פעילויות בכל אירוע. יש לנו פעילות אחת שקטה, ופעילות אחת יותר רועשת. פעילות אחת יותר לוגית ומוסדרת, ופעילות אחת יותר יצירתית, ואחת בנושא טיפול בעצמים אשר מאפשרת לתלמידים לשתף את הידע שלהם ולהכיר יותר את האוספים. בנוסף, יש לנו מקום שקט אליו יוכלו ללכת. יש ספות, ספרים, ולפעמים גם לגו, ותמיד יש לנו מקום הקשור בתחושה. לדוגמה, הנושא האחרון שלנו היה הסביבה. היה לנו דשא סינטטי, פיסות שונות של עלים סינטטים, לבנדר מיובש… וזה היה פופולרי מאוד.

פעילויות לוגיות, כללו פסיפס ומדדי פעילות. כמו כן, הן כוללות מודלים יצירתיים של חלקים שונים אותם ניתן להרכיב בצורה מסודרת. פעילויות יצירתיות, כוללות צביעה עם מקלות, אומנות בחול, הכנת כלי קרמיקה. לגבי טיפול בעצמים, כללנו מוצגים שונים באוספים שלנו, הקשורים ברוב המקרים לחגים יהודיים.

כל התנסות מטבעה, כוללת תקופת ניסיון לפעילות על מנת לעודד ילדים ואת משפחותיהם לחקור את הגלריות.

העלות לאירועים אלו, נמוכה באופן יחסי. רוב העלות, מתרכזת במימון עלויות הצוות וזמן הארגון של אירועים אלו. הפעילויות עצמן, אינן עולות הרבה. וככל שנפעל יותר, כך העלות שלהן תפחת, ככל שנשכיל להשתמש במשאבים רב-פעמיים. לדוגמה, למוצגים שאנו מציגים במרחב החושי שלנו יש עלות התחלתית, אבל ברבים מהם הייתה לנו את האפשרות להשתמש בשנית.

הצלחנו גם להגיע לתקציב נמוך מאוד של פעילויות. הפעילות הפופולרית, אשר ציינתי קודם, הייתה אומנות עם ענפים, בה ילדים השתמשו בענפים במקום במברשות צבע על מנת לצייר. יצאנו ואפסנו ענפים בעצמנו מהרחובות בשביל המוזיאון שלנו, והשתמשנו בהם בחלק מהרישומים שלנו כך שלא בזבזנו כסף כלל על פעילות זו.

כמו שניתן לראות, בחדר זה הפעילות שלנו מתרחשת במרחבי הלמידה שלנו, אבל אנחנו רוצים שזה יהיה ברור שהגלריה היא למשפחות לפחות כמו שהיא לילדים. אנו רוצים שילדים ירגישו בטוחים במרחבים אלו, וזו הסיבה שאנו תמיד כוללים זמן התנסות בפעילויות, על מנת לעודד את המשפחות להיכנס אל הגלריה גם כן.

הפעילות המוקדמת EARLY BIRDS (זהו שמה), מתקיימת כאשר המוזיאון סגור, אך אנו מאפשרים למשפחות שרוצות להישאר גם לאחר השעה ,10 כשהמוזיאון נפתח.

אנו מקווים שככל שילדים ירגישו בטוחים לבקר במוזיאון כאשר אנו סגורים, הם יקבלו יותר ביטחון לבקר אותנו גם כשאנחנו פתוחים רגיל.

לפני שעבדתי במוזיאון היהודי, ארגנתי פעילויות דומות במוזיאון לונדון, והייתי רוצה לספר על כמה דברים שלמדתי במהלך הדרך על שתי החוויות האלו, ומלימודים שונים שלמדתי, ושעזרו לי מאוד בתכנון אירועים אלו.

קודם כל, קיימת דעה קדומה שייתכן כי אתם מודעים אליה, אשר אומרת כי ילדים עם אוטיזם אינם משחקים, או לפחות לא משחקים טוב. וזה, כמובן, לא נכון. ילדים עם אוטיזם, כן משחקים. הם פשוט יעשו זו בצורה שונה. לילדים עם אוטיזם יש השקפת עולם לוגית וניתן לראות את זה בצורה בה הם משחקים. עובדה זו בדרך כלל מתבטאת בכך שהם שולטים במשחק, והם משחקים אותו בצורה מסודרת להפליא. לכן פעילויות לילדים מסוג זה כדאי שיהיו לוגיות וקשורות בשליטה. לדוגמה, הכנת פסיפס היא פופולרית מאוד, מכיוון שהיא מסודרת, היא לוגית, והיא נשלטת.

לשחק עם ילדים אחרים, יכול להיות קשה לחלק מהילדים עם אוטיזם. מה שאומר שהם מאבדים שליטה והמשחק יכול להשתנות. אז בפעילויות בהן הילד יכול לשחק לבד, או לשחק במקביל, מאשר מלשחק כקבוצה – עוזר מאוד.

ילדים עם אוטיזם עדיין מסוגלים לתקשר אחד עם השני ועם חלק מהקבוצה, אפילו אם כל אחד מהם עובד על הדברים שלו בנפרד.

לא כל הילדים אשר מגיעים למוזיאון, או לאירועים אלו, רוצים לתקשר. חלק מהם מוצאים את זה כמאיים מאוד.

לפעמים, מה שאנו מוצאים כעוזר מאוד הוא פשוט לתת לילד לשבת בשולחן לבד ולעשות פעילות. זה יכול להרגיש כאילו אתם מזניחים אותם, כאשר אתם משאירים אותם לבד, אבל זה גם יכול להראות הבנה טובה של אוטיזם. לקחת צעד אחורה. הילד והמשפחה יכולים להעריך זאת מאוד.

דרך נוספת לעשות זאת, היא כאשר יש לנו ילד שמתחיל לבצע פעילות ונתיישב לידו ואולי אפילו נעשה דוגמה לפעילות בעצמנו. ובמקום לשאול המון שאלות, מה שלא מאוד עוזר לילדים עם אוטיזם, תשתמשו בהצהרה אשר לא דורשת תשובה מיידית, בצורה רגועה יותר, אשר עשויה לעזור לילד לקחת את השליטה והמושכות אל ידיו.

בגדול, החוק הוא כחמש הצהרות על מנת לשאול שאלה, כאשר עושים כל סוג של פעילות משפחתית. לילד לא רגיל, ניתן אפילו לשאול פחות שאלות. לדוגמה, אני תמיד יושבת, מתרכזת בעבודה יצירתית משל עצמי, יושבת בשקט, אם אני מרגישה שזה מה שהילד צריך, ואז מתחילה להצהיר הצהרות כמו ״או! אני חושבת שאכין את זה לחבר שלי״. לאחר מכן, אוכל להוסיף הצהרות פתוחות אשר עשויות להפוך לשאלות, כמו ״או, מעניין אילו חיות אוכל לצייר על זה?״, ״מעניין איזה באיזה צבע הפרח הזה צריך להיות?״ וכך אני יכולה לראות אם הילד מוכן לתקשר.

לדוגמה, ילדה אחת הגיע ולא רצתה לדבר עם אף אחד מאיתנו, עד שאמרתי ״אמ, מעניין מה הצבע הבא איתו אשתמש בשביל לצבוע?״, וזו דרך טובה ולא מילולית על מנת להתחיל באינטראקציה. באופן הדרגתי, זה יכול לעזור לילד להרגיש נוח יותר להתחיל ולתקשר איתך, אבל כן תהיו מוכנים לתקשר בצורה לא מילולית. למה שנצפה מאנשים להיות מילוליים, כאשר זו לא הצורה הקלה ביותר עבורם לתקשר? תעקבו אחרי צרכי הילד, ותהיו מוכנים להתנהג בצורה מגוחכת, ולעשות בלאגן. לפעמים, תצטרכו לאמץ פעילות מסוימות. אני זוכרת שבמרחב החושי, משהו שילד אחד התחבר אליו בצורה מצוינת היה פשוט לזרוק עלים באוויר ועל הרצפה. זה יכול להיות מבולגן, זה יכול להיות מגוחך. תהיו מוכנים לקחת חלק, אבל הכי חשוב – תעשו משהו. זה כל כך קל לדאוג לגבי לעשות את זה נכון, שאנחנו מתחילים לחשוש מלעשות משהו בכלל.

לערוך אירועים ידידותיים לאוטיזם היא דרך לגרום לאנשים להרגיש מוזמנים וחלק מן הכלל ואנשים מבינים ומעריכים את זה. ככל שתעשו יותר, כך תלמדו יותר ותבינו יותר. כמו שאני משתפרת, ולומדת עוד בכל יום מחדש.

בתיאור התוכנית EARLY BIRDS, התייחסתי לתוכנית המשפחות שלנו.

אנחנו עורכים פעילויות למשפחות בזמן חגי בית הספר ובחלק מסופי השבוע.

תוכלו לראות תמונה מאחד פסטיבלי המשפחה שערכנו, בה הם מעצבים מחברות עם עלים ותבניות המותאמות לאוטיזם.

בקיץ האחרון, התרגשנו מאוד לערוך את אירוע המשפחות הראשון שלנו פנים מול פנים, מאז פברואר 2020. זה כבר זמן די רב שאנו עורכים אירועים וירטואליים למשפחות. זה היה נחמד מאוד לראות את המשפחות חזרה בטווח הראייה. אנו מזמינים משפחות לאפות לחם ולקחת חלק באומנויות ויצירה, בטיפול במוצגים וכו..

אפייה, היא משהו שכללנו בפעילויות המשפחתיות שלנו בעבר והיא אפקטיבית מאוד. זו פעילות מאוד חושית, אך היא גם פעילות אשר מעודדת את המשפחה כולה לעבוד יחדיו. 

כפי שניתן לראות, בחלק מהפעילויות שלנו אנחנו משלבים מלאכה, כפי שתוכלו לראות בתמונה שכאן, ואתם עשויים להכיר אותה אפילו טוב מאוד.

הילד יבצע את הפעילות על מנת ליצור דוגמה משל עצמו. הדפוסים שאנו רואים כאן, מסוגלים לייצר איתם אינטראקציה. אבל זה פחות סביר שנבצע את הפעילות איתם יחדיו. בחלק מהמקרים, אנחנו יכולים לראות שהילד מבצע את הפעילות בזמן שההורים מסתובבים ברחבי הגלריה, או מסתכלים בטלפונים… 

אנו מרוצים מאוד לראות שבפעילות האפיה, כל המבוגרים שהגיעו ביצעו את הפעילות יחד עם הילדים, וזו היתה סוג של פעילות בה הם יכלו לשתף את כישוריהם עם ילדיהם, בלי לשתף אותם בידע שלהם, וכמו הדריכו את הילד שנוצרה אינטראקציה מקסימה והיה ממש יעיל ביצירת הזיכרונות החדשים האלה למשפחות.

שני ימי המשפחה הפופולריים ביותר שלנו הם יום משפחת המצווה שלנו שבו ולעתים קרובות כללנו אפייה, בה משפחות מכינות חלה ולעתים קרובות יכינו אף שתי כיכרות לחם, אחת לקחת הביתה ואחת על מנת לתרום למקום מחסה לחסרי בית.

השני הוא יום משפחת חנוכה שלנו, שאני מתחיל לעבוד ולהכין אותו כבר עכשיו, בו הילדים יוצרים מנורות חרס משלהם ונרות משלהם, וזה תמיד הזמן להשתלב סביב הדלקת הנרות היומית שלנו שאנו מקיימים לאורך כל החנוכה.

המשאב הבא שהייתי רוצה לשתף אתכם בו, הוא משהו מתוכנית בתי הספר שלנו, ולא מהתוכנית המשפחתית שלנו, הוא עגלות הנגישות שלנו. כך שבנוסף לאירוח אירועים, אנו רוצים שיהיו לנו משאבים זמינים כדי להפוך את הביקורים לנגישים ככל האפשר.

יש לנו עגלה כזו בכל אחד משני מרחבי ההוראה שלנו, והן זמינות בכל סדנאות בתי הספר. העגלות מכילות משאבים שיעזרו להפוך את הסדנאות שלנו לנגישות יותר לתלמידים עם צרכים מיוחדים. זה קרה מכיוון שכאשר סקרנו את המשוב שלנו מהסדנאות הקיימות, גילינו שדבר אחד שרצינו לשפר הוא נגישות. עכשיו, לשם כך, חזרתי על טפסי הערכה קודמים של המורים בכדי לבדוק מה הם הצרכים הנוספים של התלמידים המבקרים אצלנו.

גילינו שאוטיזם ועיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית והפיזית הם הצרכים השכיחים ביותר. אז התרגשנו במיוחד לספק משאבים מיוחדים לתלמידים עם צרכים אלו.

גילינו גם שיש לנו ביקורים רבים של תלמידים עם ADHD, דיסלקציה ולקות ראייה. ומצאנו גם שכמה בתי ספר מקבלים תלמידים שהאנגלית שלהם הייתה כשפה שנייה.

בעיצוב עגלות נגישות אלו, רצינו לוודא שישנם אביזרים שיתאימו לצרכים שונים, ולחשוב במיוחד באופן ספציפי על הצרכים שציינתי קודם לכן.

העגלות כוללות גם תיקי שק, כמו שתוכלו לראות כאן, כך שהתלמידים יכולים לשים את כל האביזרים שהם רוצים בתיק בכדי לקחת אותם איתם לאורך כל הביקור,

לגלריות, לפעילויות, ולסדנאות שונות, ולהחזיר את האביזרים בסוף המפגש.

עכשיו, כמובן, הנושא הגדול שלנו הדבר הגדול ביותר שאנו חושבים עליו והוא אילו אביזרים לכלול.

התקציב שלנו לא היה גבוה ביותר ולכן, לשם כך, רצינו להפוך אותו לשימושי וחסכוני.

לכן, התלבטנו אם להוציא את כספנו על אביזרים גדולים ויקרים יותר, שאולי המורים לא יוכלו להביא איתם ביום יום, או על אביזרים קטנים וזולים יותר, שאפשר לרכוש מהם יותר, אבל סביר להניח שיותר מורים ותלמידים יביאו אותם איתם בכל מקרה.

ניסינו ללכת על שילוב של השניים, לאזן ולספק מגוון של אביזרים מסוגים שונים.

חפצים שכללנו היו דברים כמו סרגלי קריאה, כיסויי אוזניים, מחזיקי עפרונות, שמיכות כבדות, שולחן ריכוז נפתח ומשענות גב מעוצבות.

כללנו גם אובייקטים חושיים, כך שיתאימו לסדנאות השונות. הוספנו נרות שיהבהבו, היו לנו קופסאות ריח עם ריחות שונים שעשויים להיות רלוונטיים למפגשים. למשל, היו לנו קופסאות קטנות בריח תפוחים וניחוחות דבש לסדנת ראש השנה שלנו, והיו לנו קופסאות קטנות שנועדו להריח כמו רחוב מהמאה ה -19, לסדנאות היהודיות שלנו בקצה המזרח. ניסינו לערבב בין סוגים שונים של דברים.

עשינו סקר עם מורים לאחר מכן, המשוב היה חיובי.

המורים אמרו שזה הפך את הביקור שלהם לנגיש יותר ושזה מראה שהמוזיאון נגיש יותר באופן גלוי לכל סוגי האנשים.

ממצא מרכזי היה, שמורים רוצים אביזרי נגישות זמינים, גם אם התלמידים שלהם לא צריכים אותם.

למשל, מורה אחת כתבה בהערכה שלה שבית הספר שלה לא השתמש בעגלת הנגישות, וכתבה כי זה גרם לה להרגיש בטוחה יותר בביקור שלה ושהיא מרגישה שיש צורך שתלמידים יראו את האביזרים האלו, גם אם אין בהם צורך.

מורים שונים בחרו באביזרים שונים כמסייעים ביותר לביקורם, והראו כי אין אביזר אחד אשר מועיל יותר מאשר אביזר אחר.

כפי שכתב אחד המורים, נראה כי הדבר הכי מועיל הוא המגוון, כי הצרכים המיוחדים תמיד שונים מטבעם.

המיקום של העגלות הוא ממש חשוב גם כן. לאחר משוב שהתלמידים כתבו, בו הם ציינו כי היססו ללכת לחזית הכיתה בכדי לאסוף את האביזרים האלו, הם כיום נמצאים בחלק האחורי של מרחבי ההוראה. מה שהופך את התהליך לפשוט יותר כאשר תלמיד הולך על מנת לאסוף אביזר.

ורד:

אוכל להוסיף משהו? 

אני רק רוצה לומר שבלונדון, קבוצות מבתי ספר מגיעות עם המורה כמדריך הקבוצה, נכון?

אמה:

אני מתנצלת, תוכלי בבקשה לחזור על זה שוב?

ורד:

מה שרציתי להגיד הוא, שקבוצות אשר מגיעות מלונדון בדרך כלל מגיעות כאשר המורה הוא המדריך במוזיאון, ולא מדריך מטעמכם, נכון?

אמה:

אם הם באים לסדנת בית ספר, אז חברי צוות הלמידה שלנו ידריכו עבורם את המפגשים וגם יובילו אותם לגלריות. אבל הם יכולים גם לבוא לביקור מודרך באופן עצמאי, כאשר המורים פשוט מדריכים אותם ברחבי הגלריות בעצמם.

אז, הרגשנו שממש חשוב לעשות את המשוב הזה, כי זה חוזר לנקודה הקודמת שלי שהיא שזה בסדר שלא יהיו לכם את כל התשובות.

והמורים ידעו מה הצרכים של התלמידים שלהם באופן מצוין ומצאנו שהסקר עם המורים עזר מאוד, והצלחנו לבצע את המעבר הזה למקום בו הם נמצאים, בהתבסס על המשוב מהמורים.

דבר נוסף שנתקל בו, הוא כמה חשוב לספר לאנשים אילו אמצעי נגישות יש ברשותינו.

ניסינו לקדם את זה לאנשים לפני הביקור שלהם. ולכן, הם פורסמו באתר שלנו, שלחנו אמיליים למורים לגביהם לפני כן … אבל המורים היו כל כך עסוקים, וגילינו שרבים מהם לא הספיקו לקרוא את המידע הזה. ולכן, היה מאוד חשוב שנספר להם אילו אמצעים יש לו במועד הביקור במוזיאון.

אלו היו אמצעים לילדי בית ספר, אך יש לנו גם אמצעים זמינים למשפחות המבקרות במוזיאון שלנו. יש לנו אזור פעילות בקומת הקרקע העליונה.

בחלל זה, יש גיליונות צביעה ופעילות לילדים למטרת התנסות, אשר מתעדכנות באופן קבוע ותמיד יש ארבעה דפי פעילות שונים שילדים יכולים לבצע, והם מאוגדים בדרך כלל סביב אותה תקופה בשנה, כך שתוכלו למצוא מסלולי פעילות בנושא פורים, ואחריהם פעילויות בנושא פסח. והם יכולים להיות מעוצבים גם סביב התערוכות שלנו, או התצוגות הקבועות של המוזיאון שלנו.

אחד מהחפצים הפופולריים ביותר שלנו, וגם אחד מהגדולים ביותר שלנו, היא האמנות האיטלקית מהמאה ה -17 שהראתי קודם, ויש לנו גם גיליון צביעה לכך, שיכול להיות מאוד פופולרי.

באותו אזור, יש לנו גם שטיחים וכריות בהם משפחות יכולות לקחת הפסקה ולהירגע. ישנם גם ספרים רבים שילדים ומשפחותיהם יכולים לקרוא,

אשר מגיעים אלינו היישר מספריית PJ, ארגון שאולי כבר שמעתם עליו, מאחר ואני מאמינה כי הם מבוססים בישראל.

ספרים אלה מיועדים לגילאי קריאה שונים, וחלל זה יכול גם לשמש כמקום שקט למשפחות להירגע בו.

לצד אירועים ופסטיבלים משפחתיים ייעודיים, זה ממש נחמד להיות מסוגלים לספק פעילויות שתמיד זמינות עבור קבוצות של משפחות.

יש לנו גם ערכות פעילות (BAG PACKS) שניתן להשאיל למשך הביקור, אשר מכיל פעילויות שילדים יכולים לעשות בגלריות. כגון שקיות ריח להרחה, פעילויות אומנות שכדאי ללכת אליהן, ורפליקות קטנות שניתן לחקור.

כל אחד מהמשאבים האלו שציינתי, הוא בעלות נמוכה למדי.

גיליונות צביעה פשוט דורשים מהצוות את זמנם ליצור ואת עלות ההדפסה בשחור לבן על גבי נייר A4.

למרות זאת, יש לנו כעת עתודה של פעילויות מרובות לעונות ולפסטיבלים שונים,

הכוללים יותר מאשר רק הכנה והדפסה של כמה דפים בכדי למלא אותם מחדש.

עבור התיקים, היינו צריכים תחילה את המימון, בכדי שנוכל ליצור אותם. אבל ברגע שכבר קיבלנו אותם, פשוט צריך לחדש אותם מדי פעם וזו עלות נדירה ודי נמוכה.

השימוש במשאבים אלו עושה הבדל גדול לחווית המשפחות המבקרות במוזיאון שלנו.

כעת, אני רוצה לפנות אל האתר שלנו. אז אני פשוט אפסיק את השיתוף ואשתף את המסך שלי שוב. מתחילים.

ברור שהאתר, לרוב, הוא הדבר הראשון שאנשים יתקלו בו.

ראיתי בסקר שנערך לאחרונה, כי 76% מאיתנו יחפשו את המקום באינטרנט לפני הביקור. ואני צופה כי הנתון הזה גבוה עוד יותר עבור אנשים עם צורך בנגישות, שעשויים לחפש מידע מסוים בכדי לבדוק שהם מסוגלים להגיע ולבקר.

באתר שלנו, יש לנו דף ייעודי לנגישות עם מידע מועיל על מה שאנו מספקים.

הטקסט, הוא טקסט שחור על גבי לבן, בכדי לנסות להפוך אותו לנגיש ככל האפשר לקריאה, והוא מחולק לנושאים שונים וכמו כן על פי צרכים שונים של נגישות.

יש לנו באתר שלנו גם סיפור חזותי, המכונה לפעמים סיפור ביקור. זה משהו שאולי נתקלת בו בעבר, והוא נועד לעזור לאנשים להתכונן לביקור.הוא מכיל תמונות רבות ומידע על למה לצפות כאן. הוא כולל את מי אתה עשוי לפגוש, ומה יכול להיות תהליך הכניסה למוזיאון. כמו כן, גם דברים שאנשים עם צרכי נגישות שונים עשויים להזדקק לדעת. הוא יגיד לכם היכן אתם עשויים לראות שינויים ברמת התאורה, היכן יש רעשי רקע. היכן ומתי אזורי המוזיאון עשויים להיות עמוסים, איך נראים המדרגות, איך נראות המעליות, היכן ניתן למצוא את השירותים, היכן ניתן לגעת בדברים, היכן ניתן לשמוע דברים, והוא נועד לסייע במיוחד למבקרים  עם אוטיזם, אך גם לכל מי שמחפש מידע נוסף בכדי לתכנן את ביקורו.

בעת יצירת הסיפור הויזואלי למבקרים במוזיאון, הרגשנו שחשוב ליצור סיפור ויזואלי גם לקבוצות בית הספר, כיוון שהחוויה שלהם יכולה להיות שונה לחלוטין.

בהתחשב בכך שזה היה גם בערך באותו זמן בו יצרנו את עגלות הנגישות, הרגשנו שיש צורך בדף ייעודי נפרד לבתי ספר לגבי הנגישות, אותו תוכלו לראות כאן.

הוא כולל את העגלות, ומידע בו אנשים יכולים להשתמש על מנת ליצור קשר אם יש להם שאלות בנוגע לביקור שלהם. אך גם סיפור חזותי. יש שני סוגי סיפורים- אחד לבתי ספר יסודיים ואחד לבתי ספר תיכוניים עם שפה שניה, והגיל מתאים לשניהם.

תוכלו לראות כי בעוד שחלקו דומה, הוא כולל מידע ספציפי יותר ללמידה:

את מי הם עשויים לפגוש, מי עשוי להדריך אותם, מידע על כמה ממרחבי החינוך שבהם יתקיימו הפעילויות שלהם ולמה אפשר לצפות בסדנאות בית הספר השונות.

הייתי אומרת כי החלק המאתגר ביותר בדפי המידע הללו הוא לא מה לכלול, אלא מה לא לכלול. הצרכים של אנשים הם כל כך שונים. 

כשהסתובבנו בחללים השונים של המוזיאון בכדי לבדוק מה לכלול, הגענו לכל כך הרבה מידע שהיה גורם לנו ליצור מסמך אחד ארוך מאוד, עם עמודים רבים, שאולי לא היה כל כך מועיל. ידענו כי אם נכלול הכל, זה יהיה דבר מכריע.

רצינו למצוא את האיזון בין שתי הקצוות, כולל המידע שהרגשנו שהוא העוזר ביותר, אך גם לא להכניס כמות גדולה מדי של טקסט לקריאה.

למשאב זה עלות נמוכה מאוד, אך הוא מאוד עוזר למבקרים ומאפשר להם לקבל את ההחלטה האם המוזיאון הזה נגיש מספיק בכדי שהם יוכלו לבקר בו.

אני מודעת לזמן… אני רק רוצה לסיים מהר מאוד לפני שאעבור לשאלותיכם, בכך שאומר שדיברתי רבות על תוכניות ומשאבים המאפשרים לאנשים לראות ולתקשר איתם, אך הרבה ממה שאנחנו עושים כדי להנגיש את המוזיאון שלנו נעשה מאחורי הקלעים. והדוגמה החשובה ביותר לכך, הייתי אומרת, היא הכשרת הצוות.

לעתים קרובות, הצוות והמתנדבים מאוד מעוניינים להיות מסבירי פנים וידידותיים לכולם. אם אתה לא יודע מה לעשות, לפעמים אתה יכול להחמיר את המצב ולא להיטיב אותו.

למשל, ביקרתי פעם בפתיחה מוקדמת נוספת של המוזיאון לילדים עם אוטיזם, וכאשר הגיע ילד עם אוטיזם שהופתע מהביקור במוזיאון, הייתה לו התפרצות. מתנדבת ידידותית מאוד פירשה זאת כילד נסער הזקוק להסחת דעת. ובמקום להבין כי ילדים עם אוטיזם עלולים להתפרץ, היא ניסתה להסיח את דעתו של הילד, להתכופף קרוב אליו ולהחזיק בפעילויות שהוא יכול לעשות.

זה היה דבר חביב ביותר שהיא עשתה, אבל לילד הזה הייתה התפרצות.

הוא היה המום מהגירוי החושי. מה שהוא באמת היה צריך, זה להישאר לבד ושיהיה לו מקום שקט ללא גירויים ואנשים שמסתכלים עליו.

הוא נכנס למצוקה מהאינטראקציה הזאת, עד שההתפרצות החמירה. בסופו של דבר, המשפחה עזבה עוד לפני שהספיקה לקחת איזשהו חלק בפעילויות.

המתנדבת הזאת הייתה אדיבה מאוד. ראיתי אותה מתנדבת באירועים משפחתיים רבים, והיא מצוינת עם ילדים. אבל היא מעולם לא הוכשרה או קיבלה הכשרה הקשורה בילדים עם אוטיזם.

כשמוצע מידע מקוון לאירועים ספציפיים לאנשים עם צרכי נגישות שונים, לא רק אוטיזם, זה נהדר. אך חשוב מאוד שהצוות והמתנדבים יקחו חלק בהכשרה מסוג זה ויקבלו את ההכשרה הדרושה להם בכדי לקבל את פניהם של אנשים עם צרכים שונים.

אמנם ישנם צוותים מסורים רבים שמארגנים ומפעילים אירועים כאלו וכותבים תוכן לאתר, אך אלו לא יהיו האנשים היחידים שהמבקרים יפגשו בהם.

למעשה, אם מישהו יגיע לבקר במוזיאון כמבקר עצמאי, הוא עשוי כלל לא לפגוש את האנשים אשר בדרך כלל מנחים את האירועים הללו,

אז זה מועיל אם האנשים איתם הם באים במגע יקבלו הדרכה בנושא נגישות, ובמוזיאון היהודי קיבלנו הדרכה בנושאי המודעות לאוטיזם.

בתור אשת צוות אשר עובדת הכי קרוב שניתן לתוכניות הנגישות, השתתפתי באירועי הכשרה נוספים ובכנסים.

וכמו כן, ביצעתי הכשרה בנושא אוטיזם לעמיתים ולמתנדבים.

היו לנו צוותים מכל המחלקות שהשתתפו בהכשרה לדיסלקציה ודיספרקסיה, מאחר שנוצרה רשימה של פעולות שנוכל לעשות ברחבי המוזיאון כדי להמשיך ולשפר את הנגישות שלנו.

אנו משתמשים גם בהדרכות אלה כסיכוי שמישהו חיצוני יסקור את מה שאנו מציעים כיום, ולקבל פידבקים חיצוניים על הפרויקטים שלנו.

זה משהו שמצאתי מאוד מועיל, ואני חושבת שהמוזיאון שלנו נגיש יותר בגלל משך הזמן שאנו מקדישים להכשרה, ללמידה ולשיפור.

אז זו הייתה רק תמונת מצב מהירה מאוד לעבודה שאנחנו עושים בנושא נגישות במוזיאון היהודי בלונדון, ועכשיו ברצוני למסור את השיחה אל ורד, במידה ויש לה שאלות אלי.

ורד:

רציתי לשאול אותך בקשר לתוכנית שאתם מקיימים לאנשים עם דמנציה. את יכולה להגיד על זה כמה מילים?

אמה:

כן. אז, זו תוכנית המוחות הסקרנים שלנו. מצטערת, כל כך הרבה דברים ואין זמן להזכיר את כולם.

ובכן, אנו יוצאים לבתי אבות ולוקחים איתנו חלק מאוסף המוצגים ומריצים מפגשים זיכרון- מפגשים שנועדו לעורר זיכרון בנושאים שונים. האגף המזרחי היהודי הוא מאוד פופולרי. אנחנו גם עורכים חגיגות של פסטיבלים וימי לימודים שונים.

אנו יכולים גם לקבל בברכה מבקרים הסובלים מדמנציה במוזיאון שלנו ולעשות עבורם סדנאות, ופעילויות באופן אישי עם דגש על ידידותיות לדמנציה.

ברור שהיינו חייבים להשהות את הכניסה לבתי אבות, אבל במהלך המגיפה עשינו פגישות בבתי אבות או בזום. לבינתיים עשינו כמה מפגשים וירטואלים.

ורד:

שמואל, האם אתה איתנו? האם רצית לשאול שאלה? אוקיי. האם למישהו יש שאלות נוספות?

ובכן, כתבתי לך שתשאל בעוד רגע, אוקיי?

אני חושבת שהרעיונות שלך מדהימים וכל כך קלים ליצירה. זה לא משהו מסובך מדי. למשל, יש סיפור ויזואלי … ראיתי רק אתר אחד בישראל שיש בו את הסיפור הויזואלי הזה, וזה כל כך פשוט ליצור. הוא נתן כל כך הרבה מידע לאנשים עם מוגבלויות, אבל גם למשפחות שאין להם ילד עם מוגבלות ורוצות לקבל מידע. זה משהו שקל מאוד ליצור.

והתיקים … אני יודעת שיש לך את התיקים האלו, כתרמיל. אבל עכשיו, שהראת את זה והראית לי את הטרולי הזה, זה רעיון טוב מאוד ש … עדיין לא ראיתי כזה בארץ.

למעשה, ניסיתי ליצור אותו באחד האתרים בו עבדתי, אך מעולם לא ראיתי את זה קודם, וזה נהדר לדעת שזה קיים

בסדר. נראה מה השאלה. שלום?

משתתפת:

אני לא כל כך איך הבנתי איך העגלות האלו עובדות.

ורד:

אמה, האם תוכלי להסביר עוד לגבי העגלות האלו? מכיוון שיש כאן שאלה לגבי איך היא עובדת ומה נמצא בתוכה ומי בדיוק משתמש בה?

אמה:

הסיפור הויזואלי…

ורד:

לא, לא. לגבי העגלות.

אמה:

או, העגלות! כן. אז הם לשימוש כל בית ספר אשר מגיע לבקר אצלינו. אז, יכול להיות שקיימים בתי ספר מיוחדים לילדים עם צרכים מיוחדים. להרבה מבתי הספר הראשיים יהיו כמה אנשים בודדים בלבד בכל כיתה שדווקא כן צריכים הנגשה מיוחדת. אז יכול להיות מצב בו יש ילדים עם דיסלקציה, או דיספרקסיה, או אוטיזם, או ADHD, או ליקויי ראייה כלשהם.

לכן, כאשר הם נכנסים לסדנת בית הספר שלנו, בהתחלה, הם מוזמנים להוציא כל אביזר מהעגלה שהם עשויים להזדקק לו כדי לעזור להם.

אז, ילד עם adhd עשוי לרצות צעצוע של פידג'ט, או עיסוי ידיים, או כרית צוואר, או שמיכה כדי לעזור להם להתרכז.

יתכן כי יש לך ילד עם ליקויי ראייה כלשהו שרוצה לקבל זכוכית מגדלת, או רוצה לקבל סרגל קריאה בצבע, שיעזור לו לעקוב אחר דף העבודה שלו.

אתם עשויים לגלות שילד דיספרקסי ירצה לקבל מחזיק עיפרון שיעזור לו, או כלי כתיבה שיעזרו להם במהלך כל הפגישה.

וייתכן שתגלו כי ילד בעל התפתחות קוגניטיבית ופיזית שאינה מילולית, עלול להיאבק במידע שנאמר להם או נכתב להם.

אתם עשויים לגלות שמאוד מועיל להחזיק משאב חושי, כך שכאשר אתה מדובר על כתיבת התורה עם סלסולים, זה עשוי להיות מועיל ללמוד על כך תוך החזקת אחת הנוצות הארוכות שיש לנו באוסף שלנו, או שאולי כאשר לומדים על הפסטיבלים, אז מועיל להריח איך הפסטיבל עשוי להיראות, כך שתקבל את המידע בצורה לא מילולית.

והם יכולים לקחת את האביזרים האלה לאורך כל הסדנה ואז להחזיר אותם בסוף, אבל אנחנו אף פעם לא מסמנים את החפצים שבעגלות. אנחנו אף פעם לא אומרים "אלה מיועדים לילדים עם דיסלקציה, אלה לילדים עם adhd".

כל ילד יכול לבחור כל משאב, ללא קשר אם יש לו צורך נוסף וידוע או לא.

שמואל:

עכשיו אפשר לשאול שאלה?

ורד:

כן. בבקשה, שמואל.

שמואל:

שומעים אותי, נכון?

ורד:

כן.

שמואל:

אוקיי. רציתי לשאול אותך האם תוכלי להרחיב לגבי הסתגלותם של יהודי לונדון, או לאנשים המבקרים אשר סובלים ממוגבלויות נפשיות ומוגבלויות של קורדינציה? האם מוזיאון זה מסוגל להכיל את צרכים אלו?

ורד:

האם יש לך טיפים לגבי הנחיית אנשים עם מוגבלויות נפשיות?

אמה:

אז לאחרונה עשיתי פעילות נסיונית עם ארגון צדקה מקומי, ג'יימי, הם ארגון צדקה יהודית לבריאות הנפש, והרצנו שתי סדנאות למשתתפותיהן.

הם נועדו לסייע לאנשים עם חרדות לחזור למרחבים ציבוריים לאחר המגיפה.

עבדנו בשיתוף פעולה הדוק עם ג'יימי לעיצוב האירועים, והפכנו אותם לחושיים מאוד באופיים.

היה לנו מעין חדרים פרטיים נפרדים והפעלנו אותם כשהמוזיאון היה סגור למבקרים כלליים.

מפגשים אלו היו ממוקדים סביב נושא השבת, כיוון שהרגשנו ששבת היא דבר שרבים מאנשים אלו חוו בעצמם והוא גם פסטיבל חושי מאוד.

כך שהם הצליחו להתמודד עם קופסאות תבלינים לא רק מאוסף הטיפולים שלנו, אלא מהאוסף שלנו עצמינו, ולראות איזה מידע הם יכולים לגלות על עצמם באמצעות השימוש בהם.

 לאחר מכן, היו לנו תבלינים שונים על השולחנות שהם יכולים להריח ולראות מה הם גרמו להם לחשוב, אילו זיכרונות הם החזירו, מה הריחות האהובים עליהם. ועם התבלינים השונים האלה יכולנו, כל אחד, ליצור שקית תה משלנו ושקית ריח משלו על מנת לקחת אותה הביתה.

לאחר מכן, הייתה לנו אפשרות לפעילות יצירתית אופציונלית וזמן לחקור גם את הגלריות.

אז זה משהו שבהחלט התחלנו לעבוד עליו, והוא ממש מעניין.

מה שאני רוצה להוסיף, הוא שגם מבחינת בריאות הנפש, אנחנו מרגישים שזה באמת חשוב לא רק להיות שם למבקרים, אלא גם להיות שם עבור הצוות והמתנדבים. וחברים רבים מהצוות שלנו הם תומכים בבריאות הנפש ואנחנו למעשה עושים אימון רענון לכך ביום שישי.

כך שאנו מפעילים פעילויות שבועיות קבועות לאנשי הצוות לבריאות הנפש, שהם ימי הרווחה שלנו בימי רביעי.

 ויש לנו גם שילוט, כאשר היו לנו אירועים שבהם הנושא יכול להיות מעט רגשי מדי עבור אנשים מסוימים. למשל, כאשר הייתה לנו את התערוכה על יצירות האמנות של סלומון, אמן נפלא שנרצח בשואה ועבר ניסיון חיים של בני משפחה אשר ביצעו התאבדות, דאגנו להודיע ​​לאנשים שיש בבניין תומכים בבריאות הנפש, שיוכלו לבוא ולדבר איתם, אם הם צריכים.

אז זה משהו שאנחנו בהחלט עובדים עליו גם כן.

ורד:

אמה, תודה רבה, באמת.

אני מאוד אוהבת את הרעיונות שיש לך ואני חייבת לבקר באתר שלכם שוב.

אמה:

תודה רבה!

ורד:

אני אעבור שוב לעברית, בסדר? זה הרבה יותר קל בשבילי.

אני רוצה להזכיר כמה דברים. אחד מהדברים שקשורים בערכות החושיות, למשל, מאפשר להכניס כל מני אמצעים. זה יכול להיות סמלי תקשורת רלוונטיים ומאפשרים למי שלא יכול לדבר, לדבר עם סמלים. וזה משהו שאפשר גם עליו להרחיב את הדיבור. זה יכול להיות באמת דברים חושיים, כמו מודלים קטנים, רפליקות, או ריחות שונים. זה יכולות להיות זכוכיות מגדלת, או מכשיר שמע שיש בו קולות שקשורים למשהו, או חלק משיר למשל… או שירים שקשורים לנושא, שיכולים לגרות ולהתאים לילדים מסוימים. זה יכול להיות משחקים. פאזל, למשל, שקשור לנושא שאנחנו מדברים אליו, או… לא יודעת מה, מן חידון כזה שאני צריך להוריד כל פעם חלק מהתמונה ולגלות משהו. הרעיון הוא, בעצם, לייצר מגוון של אפשרויות שנמצאות בתוך קופסא, או תיק, או טרולי, לא משנה… שבעצם יתן את המענה לילדים שצריכים רגע להרגיע את עצמם, וצריכים רגע את השקט, או שהמורה רוצה להפעיל אותם, או שהמדריך רוצה להעזר בהם. ואפשר לחשוב באמת ולהוסיף לזה עוד המון המון דברים, זה באמת ככה ממש על קצה המזלג.

אני אגיד שהרעיונות פה הם מקסימים. אם זה יצירת אירועים מיוחדים בשעות מוקדמות, או מאוחרות. ואם זה באמת מידע שנותנים למבקרים. ואם זה נושא של הכשרת הצוותים, שבעיניי, הוא הדבר המשמעותי ומשם צריך להתחיל.

ודבר נוסף אחד, לסיכום. נגיד שאם למישהו יש שאלות, או דברים שתרצו לדעת, אז אתם כמובן ממש ממש מוזמנים לפנות. אני שמה פה עוד הפעם את הכתובת והמידע עלינו, ומזכירה שוב שמי שמעניין אותו, אנחנו פותחים קורס של רכזי נגישות מאוד זול בסוף החודש.

אני רוצה להודות לך שוב, אמה, על זמנך ואפילו על רצונך להצטרף אלינו ולשתף את הרעיונות שלך.

אני חושבת שמה שאמרת על שיתוף המידע הוא הדבר החשוב ביותר ואני בעצם מקנאת בלונדון, כי הם עושים את זה כל כך יפה. אתם משתפים את המידע ואני חושבת שזה לטובת כולם. ואני מקווה שנעשה את זה יותר גם כן.

ואני גם אוהבת את הרעיון שיש אפשרות לפתוח את המוזיאון מוקדם יותר, וזה משהו שאני מנסה ליצור עכשיו בהרבה מוזיאונים בישראל, כך אנשי המשפחות עם הצרכים המיוחדים יוכלו לדעת באיזה יום, או באיזה סוף שבוע, או איזה מוזיאון פתוח עבורם ויהיו להם הרבה אפשרויות.

כרגע, זה לא המצב, אבל אני מקווה שזה יקרה בקרוב גם כן. בקרוב נהיה שם.

תודה רבה על הזמן ועל ההשראה, ואני מקווה שנהיה בקשר.

אמה:

תודה! תודה רבה שהזמנתם אותי להצטרף ולשתף!

ורד:

תודה לכולם, נפגש שוב בעוד שבועיים. שמוליק הוא בחור שבעצם על כסא גלגלים, אז נשמע ממנו קצת, מהעולם האישי שלו. תודה.

משתתפת:

תודה רבה.