ורד:

בוקר טוב לכולם!

גיל, אני מורידה אותך רגע ומעלה את המצגת שלי ואז אני אחזיר את שלך.

עמוס, אני רואה שאתה גם איתנו. איזה כיף! תודה, כיף שהצטרפת.

אז, שלום לכל מי שנמצא כאן. אני חושבת שאת רוב האנשים אני מכירה, אבל אם לא אז אני אשמח שתגידו שלא, שאני אדע מי אתם.

לי קוראים ורד ממרכז נגיש להכיר של עמותת לטם והיום אנחנו הולכים לארח פה את גיל שניידר, שמנהלת את צריף בן גוריון. יצא לנו בשנתיים האחרונות לעשות פרויקט נגישות בצריף בן גוריון ואני אגיד לזכותם שגם הרבה נעשה קודם, אבל אני מרגישה שהפרויקט הזה נתן עוד איזשהו פוש ובאמת העלה למודעות ויצר איזשהו שיח נוסף מסביב העניין. גיל תתאר מה יש שם ובאמת יש שם מגוון מאוד עשיר של אפשרויות ופעילויות המותאמות לאנשים עם מוגבלויות, אבל רגע לפני זה, אני רוצה להגיד למי שעוד לא שמע ואני יודעת שכבר אמרתי, אבל בכל זאת אם יש פה מישהו שעוד לא יודע, אנחנו פותחים באמצע דצמבר קורס לרכזי נגישות, זה הקורס השני שלנו. נמצאת פה איתנו פולינה, שהייתה בקורס הראשון. הקורס הראשון היה בסימן זום והקורס השני הולך להיות עם מפגשים פרונטליים, לשמחתי, שכל אחד מהם יערך באתר אחר ובמוזיאון אחר. במוזיאון ישראל, בחירייה ובעוד כל מני אתרים מצוינים בארץ שעשו עבודת נגישות ואפשר ללמוד מהם לא מעט.

בכל מפגש, אנחנו נעסוק בלקות אחרת, ממש לעומק. נפגוש אנשים עם מוגבלויות, נקבל כלים לעיצוב של תצוגות נגישות, להדרכה נגישה ובעיקר נבנה את התפקיד הזה של רכז הנגישות, שהוא תפקיד שהוא חובה מבחינת החוק. ממש ניתן לכם את הכלים לאיך להתחיל, איך לעמוד מול המנהלים או מישהו מעל ועד איך לפנות ללקוחות ולתת את המענה, למי שזקוק לו.

הקורס כולל שישה מפגשים פרונטליים. כל מפגש יהיה בן 6 שעות ועוד שני מפגשי זום קצרים נוספים, לאחר המפגשים הפרונטליים, בכדי לקחת את הדברים ולהתחיל לבנות איתכם תוכניות עבודה וממש לראות איך אתם לוקחים את כל מה שדיברנו עליו והופכים אותו למשהו שהוא פרקטי באתר שלכם, וגם איך אתם משווקים את זה החוצה גם ללקוחות, אבל גם למנהלים, למקבלי ההחלטות ולמי שאחראי על התקציב, בכדי שהדבר הזה באמת יוכל להיות על סדר היום, במודעות, ויקבל את הדחיפה שהוא צריך.

מי שמעניין אותו, כמובן מוזמן לפנות ואני אשמח לתת עוד מידע.

היום אני רגע רוצה להגיד מילה, לפני שגיל תתחיל לדבר על איך מתחילים תהליך הנגשה באתר, כי צריף בן גוריון, לצורך העניין, הוא אתר שכבר קיים המון המון שנים וכשהם באו וכבר רצו לעשות את הצעד של הנגשת האתר, עלתה השאלה של מאיפה מתחילים?

אז, הדבר הראשון שאני ממליצה לעשות, הוא סקר נגישות.

בסקר נגישות משולב אדם שהוא מורשה נגישות, גם מתו"ס וגם שירות. זאת אומרת, גם אחראי על כל הפן הפיזי, אבל גם אחראי על כל הפן השירותי.

וביחד, גם הוא וגם אני, הולכים ומסתובבים באתר ופשוט מכינים רשימה מאוד מאוד מסודרת של מה הדברים שצריכים להשתנות או לקבל מענה, בהתאם לחוק. פה, אנחנו מדברים רק על החוק, כרגע.

ובסוף, אתם מקבלים מן דוח ארוך שכתוב בו מה צריך לעשות.

לפעמים זה ברמת המדבקה על הדלת בכדי שאנשים עם לקויות ראייה יבינו איפה יש זכוכית, ולפעמים זה ברמה יותר גדולה כמו מעלון או כמו איזשהו שינוי פיזי של המבנה, כמו רכישה של ערכות שמע, לצורך העניין, אבל באמת יש מגוון של אפשרויות.

את הדוח הזה אנחנו לוקחים ובונים איתו תוכנית עבודה, כי מה שיהיה כתוב שם הוא לא בהכרח הדבר היחיד. זאת אומרת, יש את כל הנושא של חווית מבקר נגישה, שעבורה אנחנו נצטרך באמת לראות איך אנחנו נותנים מענה נוסף, מעבר לחוק. ולכן, את כל הדברים האלה נכתוב שם ונבנה תוכנית עבודה. נגיד, ״את זה אנחנו לא נוכל בשנה הקרובה. בזה נטפל רק בעוד שלוש שנים״, אבל יהיה ברור לנו וגם, לצורך העניין, אם מישהו פונה, כגון הרשויות השונות או הנציבות ושואלת ״מה קורה?״, אני יכולה להגיד להם ״תקשיבו, זה על סדר היום וזה נמצא בתוך דפי העבודה. בחצי השנה הקרובה, אני לא אוכל לטפל בזה. אבל הנה, אני עובדת על אישורים ואנחנו כבר באיזשהו תהליך״. זה נראה אחרת לגמרי, מאשר אם לא עשיתם כלום, אם לא התחלתם בנושא של נגישות או אם אין לכם שום התייחסות לזה.

אני אגיד עוד משהו שאולי הייתי צריכה להגיד אותו רגע קודם… אבל היום, פונים אלי באמת המון אתרים ואומרים לי ״תשמעי, קיבלנו דוח מהנציבות. הנציבות היו פה, עשו בדיקה ויש לנו המון ליקויים״.

לשמחתם, הנציבות נותנת להם קצת זמן בכדי לתקן ולא מיד נותנת דוח כספי מאוד גבוהה, כמו שהם אמורים לעשות, אבל עזבו, אל תגיעו למצב הזה. למה לכם להגיע למצב שבו הנציבות מגיעה ונותנת לכם דוח? למה להגיע למצב שאדם עם מוגבלות מגיע ונותן דוח?

היום, מעודדים אנשים עם מוגבלויות לתת דוחות ובאמת להתלונן, בכדי לקדם ולייצר יותר נגישות. אל תגיעו לשם. תתחילו תהליך כמו שצריך, בכדי שברגע האמת יהיה לכם את המענה הנחוץ.

אז, נבנה תוכנית עבודה וניצור תיעדופים ואז, השלב הבא, הוא בעצם… אני רואה שדילגתי על שלב שלוש, ישר עברתי לארבע.

השלב הבא, הוא בעצם להתחיל לשאול את עצמינו ״מה עושים?״.

אם התצוגה היא לא נגישה, אילו חלופות אני מייצר? 

איזה צירי ביקור נגישים אני מייצר? לדוגמה, לאדם עם מוגבלות פיזית, אני אציע את מוצגים א׳, ב׳ וג׳ ולאדם עם לקות קוגניטיבית אני אציע לעבור דווקא בחלל הזה ולדלג לגמרי על חלל מסוים.

אני בונה צירי ביקור נגישים, לכל אחת מהלקויות.

השלב הזה יכלול גם התאמה של אתר האינטרנט והוספה של מידע נגיש.

דרך אגב, האתר של צריף בן גוריון הוא נהדר, יש בו אפילו טקסטים עם פישוט לשוני שאפשר לקחת ולהוריד. יש בו מידע, מדריכים… וגיל, תתקני אותי אם אני טועה, אבל יש בו הרבה מדריכים שמגיעים מבחוץ ומדריכים, הם לא מדריכים מהאתר ויש שם ממש מידע שהם יכולים להשתמש בו גם עם קבוצות עם מוגבלויות, כך שיותר להאכיל אותם בכפית מזה, אין!

יצירה של ערוצים בפישוט לשוני ותיאור קולי ובעצם, בנייה של מענים לטיפול אמיתי בלקויות שנמצאו וכמובן, גם הליקויים הפיזיים הקיימים, גם עליהם אנחנו נתן מענה בשלב הזה.

השלב האחרון, הוא השלב של הכשרת הצוותים והגדרה של דרכי הפעולה קדימה.

זאת אומרת, אנחנו נבנה מערכי הדרכה נגישים, אנחנו נבנה חוברת לקליטת מבקרים עם לקויות, כשהחוברת הזאת תשב כדי שגם אם המזכירה או המתאמת או הדריכים או רכז ההדרכה מתחלפים, יש להם איזשהו קובץ ראשוני, חשוב ומשמעותי שהם יכולים להסתכל עליו ולהגיד ״ככה צריך להתנהל״.

זו לא תורה שבעל-פה, זו תורה כתובה בכדי שבאמת הדברים יעברו מדור אל דור.

פיתוח של אלמנטים התומכים בתצוגה כמו תיקים חושיים, או ערכות ועגלות נגישות, דברים שדיברתי עליהם הרבה ולא ארחיב עליהם כרגע.

וכמובן שימי ההכשרה לצוותים ולעובדים. גיל נמצאת פה, אנחנו עשינו להם הכשרה לפני שהתחילה הקורונה, לכל הצוות שלהם. ומחר, אני נוסעת שוב לבקר בשדה בוקר, לשמחתי, לפגוש שוב את הצוות. גם כי הצוות התחלף, גם כי צריך לרענן וגם כי צריך להזכיר אילו חומרים קיימים.

את הדבר הזה, צריך לעשות אחת לתקופה, שוב ושוב ובאמת להעלות את העניין אל המודעות בכל פעם מחדש, להעלות עוד שאלות ולפתח עוד דברים.

זה משאיר את המקום בתנועה, את האתר בתנועה ולא קופא על השמרים.

הדבר האחרון, הוא ליצור פיילוטים של הדרכה. באמת להצטרף להדרכות של קבוצות עם מוגבלות ולראות איך זה עובד. כל מה שבנינו, תיארנו, המצאנו, יופי! האם זה באמת בפועל עובד? ואם לא, אז בואו נראה אילו תיקונים והתאמות נוספות אנחנו יכולים לעשות.

על הדבר הזה, אגיד לכם שכשהתהליך נעשה במלואו, בסוף, כל איכות ההדרכה משתפרת באתר וכל המענה, לכל אדם, משתפר. זה הופך אותנו לאנשים הרבה יותר רגישים, הרבה יותר סימפטיים, הרבה יותר קולטי קהל ונראה לי שזה נכון לכולם, לעשות דבר כזה.

זהו, זה היה ממש על קצה המזלג לגבי איך מתחילים ומה התהליך שנכון לעשות.

ועכשיו, אני מסיימת לברבר ונותנת לגיל לספר לנו על צריף בן גוריון שהוא באמת, בעיניי, אחד האתרים המקסימים שיש בארץ.

גיל, את מוזמנת לשתף במצגת.

גיל:

שלום לכולם ותודה לורד. אני אציג את עצמי.

ראשית, קוראים לי גיל שניידר ואני מנהלת צריף בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר.

אני גם חברת קיבוץ שדה בוקר ובעצם, אנחנו עובדי המכון למורשת בן גוריון. אני, בעצם, נמצאת בצריף בן גוריון כבר למעלה מ 15 שנים. התחלתי את דרכי כמדריכה ולמעשה, הייתי מורה חיילת בצריף בן גוריון בתקופת השירות הצבאי שלי ולאחר מכן, הייתי מדריכה פרילנסרית. ניהלתי את השיווק תחת המכון למורשת בן גוריון וגם ריכזתי את ההדרכה וכך פגשתי את ורד, לפני כמה שנים.

החלפתי את מירי פלמח. ורד הציגה פה פוסט על המנהלת האגדית של צריף בן גוריון, לאחר 35 שנים שהיא בהחלט שירתה את המקום ושירתה את ציבור המבקרים בצריף בן גוריון.

 אחרי הרקע הקצר עלי, אני אגיד שאני חושבת שמה שאנחנו רוצים לדבר עליו היום, זה להציג את המושג של איך אנחנו עושים את ההנגשה בצריף בן גוריון לאורך השנים ובאמת, מבחינתי, זו נקודת מפנה מסוימת. היו כמה נקודות מפנה, נקודת מפנה מסוימת ומאוד מאוד משמעותיות זה התהליך המאוד משמעותי שעברנו עם ורד, עמותת לטם וצריף בן גוריון בו ריכזנו, רשמנו ויצרנו לעצמנו את הנקודות שעלינו להנגיש וערכנו את אותו סקר נגישות, גם מבחינה חוקית וגם מבחינה ערכית, ועשינו כמה שינויים נוספים אשר שיפרו את מערך הנגישות שלנו במתחם.

מבחינתי, אני רוצה לעשות איזושהי סקירה רחבה על מה זה מבחינתי הנגשה בצריף בן גוריון, כמו שאמרתם. אני רוצה להתחיל דווקא ב״למה אנחנו מנגישים?״

למה צריך בעיני בעצם להנגיש.

אני אתחיל מהחלק הלא פופולרי, שאנחנו לא רוצים לדבר עליו, אבל אנחנו מאוד רוצים כמובן לקדם אותו. בוודאי במכון מורשת ובכלל, באתרים קולטי קהל.

ואני אגיד, שזה כי זה שיווקי יותר. ככל שאנחנו מנגישים את האתר שלנו ליותר משתמשים ויותר מבקרים, ככה אנחנו גם פשוט מגדילים את כמות המבקרים שאנחנו יכולים לקלוט באתר שלנו.

כאן, אנחנו מדברים בעצם על הציבור הרחב. תכף אני אגע בזה יותר בפירוט, אבל בעצם, בצריף בן גוריון היה לנו ברור, מתחילת הדרך ומצוואתו של בן גוריון, שהבית של בן גוריון צריך להיות פתוח לציבור הרחב, והציבור הרחב הוא מאוד מאוד רחב. זה ילדים, זה פרטיים, זה קבוצות וכדומה. וככל שאנחנו מאפשרים הנגשה רחבה יותר, כך גם ציבור גדול יותר יכול להיכנס.

חשפתי קודם, שבעברי הייתי גם מנהלת השיווק של צריף בן גוריון. הגעתי אל זה דווקא מתחום ההדרכה ולמדתי איך לשווק דרך אנשים שהם אולי מהטובים בתחום של שיווק לקבוצות, שהיו בזמנו, לענפי תיירות.

השאלה הראשונה ששאלו אותי, זה ״מה קרה ליעד שלנו?״

ואני למדתי ממירי פלמח, מנהלת הצריף שגם ככה שלחה אותי למשימה, שקהל היעד בצריף בן גוריון הוא כולם. אנשי השיווק, אנשי האתרים ואנשי התוכן, בדרך כלל, יגידו לכם שזו תשובה לא טובה. אתם לא יודעים לשווק. קודם כל, תגדירו את קהל היעד שלכם ולאחר מכן, תתחילו לפנות אליו.

אז עכשיו, אני יכולה להגיד… ואני חושבת שאני כבר למודת ניסיון לאחר כמה שנים בתפקיד ובהמשך גם תקופה בניהול, שהם טעו ושאני צודקת.

קהל היעד לאתרים יכול להיות כולם, השאלה היא ״מה אנחנו עושים?״

ערכנו שיחה מקדימה עם פולינה מעכו, ובעצם אמרנו איזושהי אמירה שאצלכם באתר, האתר היה מותאם לתיירים מחוץ לארץ וכיום, אתם רוצים להנגיש אותו יותר לציבור הישראלי. זאת אומרת, קהל היעד שלכם הופך להיות לאט לאט כולם ואתם רואים את זה ככזה ולכן, זה גם אפשרי.

למה עוד אנחנו מנגישים? כי אנחנו רוצים להפוך את האתרים שלנו לחינוכיים, אלו מתחמים חינוכיים. אנחנו יכולים לחשוף את המבקרים רק למה שהם רואים במקום, אבל אנחנו בעצם, מרביתנו אשר עוסקים בהדרכה, רוצים להעביר אותם איזשהו תהליך חינוכי ובכדי להעביר תהליך חינוכי, אנחנו צריכים להנגיש את התוכן שלנו ולהנגיש את המוצגים שיש שם.

תודעת השירות. תודעת השירות שלנו, פשוט עולה! אנחנו אתרים שקולטים, ממה שאני מכירה, את כולם. אתרי תיירות ואתרי מורשת, הם אתרים אשר מקבלים קהל. יש לנו מבקרים ואנחנו חייבים לשפר את תודעת השירות שלנו, בכדי להקל עלינו להנגיש ובסופו של דבר, זה צודק.

פה, אני מכניסה את מה שורד אמרה קודם – יש חוק במדינה, יש חוקי נגישות ויש תקנות לנגישות. אמנם, עשו את זה כי זה צודק, ככה אני אומרת. כי זה צודק, כי אנחנו רוצים שקהל מגוון יוכל להגיע. אנחנו בתקופה מאוד דיגיטלית. בפייסבוק, אנחנו רואים כבר כמה ימים פוסטים מאוד ויראליים של העתק הדבק ללמה להנגיש את השירות ולמה לכבד גם ילד עם אפילפסיה, תסמונת טורט, או ילדה על הספקטרום. פשוט כי זה צודק. החברה דורשת את זה ואנחנו צריכים לתת את המענה.

אז, אני אתחיל דווקא בפחות מובן מאליו ונחלק את החלק הבא לשני חלקים.

כאן, זה בעצם על מה היא ההנגשה, באופן כללי, לציבור הרחב בצריף בן גוריון ובחלק הבא, אני אנסה לגעת בדוגמאות לתיקונים ושיפורי ליקויים שערכנו יחד עם ורד ועבור מבקרים עם לקויות ספציפיות.

כמו שאמרנו, בן גוריון מוריש את הבית שלו, את צריף המגורים שלו בקיבוץ שדה בוקר, אל הקהל הרחב והוא כותב את זה גם בצוואה שלו. הוא כותב, ״בקשתי כי לאחר מותי ישמר, עד כמה שניתן הדבר, אופיים של בית המגורים בשדה בוקר על הספרים והנכסים שבו והם יהיו פתוחים לציבור הרחב.״

מבחינתנו בעצם, מהיום שצריף המגורים נפתח לציבור הרחב עם המנהל האגדי עוד יותר והראשון, דוד דניאל, כשהוא מקבל את הצוואה או למעשה הוא מקבל חוק, כשלפי חוק במדינת ישראל צריף בן גוריון צריך להיות פתוח לציבור הרחב. כמובן שיש פירוט על איך לעשות זאת ועל איך לקיים את הפיכת צריף זה מבית פרטי של מייסד המדינה, של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. צריך לעשות איזשהו תהליך על מנת לפתוח אותו, אבל הוא בעיקר מתייחס אל צוואה זו כאיזשהו גורל דרך, כמורה דרך, להמשך. ובעצם, מהרגע שפותחים את המקום הזה ואגב, לא רק את הצריף אלא כל אתר שאנחנו רוצים לקלוט אליו קהל, עלינו להנגיש אותו.

זה יכול להיות גם בדברים הקטנים כמו לפתוח את הדלת, לייצר שביל הליכה, לייצר מגרש חנייה, או מקום להתכנסות. וכך בעצם, אם תחשבו על אתרים שאתם עובדים בהם או שאתם מבקרים בהם, כמעט כל פעולה בסיסית ביותר יכולה להיות הנגשה, אבל לא בזה אנו עוסקים.

כל הזמן עולה השאלה, עוד מאז שצריף בן גוריון נפתח ובוודאי בשנים שאני חווה את מקום זה כמדריכה, רכזת הדרכה ומנהלת, שאלנו את עצמינו ״מי הוא הציבור הרחב?״

אז, לאחר שבן גוריון משאיר לנו בעצם בצוואה את האמירה שהציבור הרחב צריך להיכנס אצלו, מי זה הציבור הרחב? אמרתי קודם שמבחינתי, כולם. ואנשי שיווק, באיזושהי מידה כבודם במקומם מונח, אבל אנחנו כאנשי האתרים צריכים לדאוג שהאתר יהיה מתאים לציבור הרחב וכך באמת נוכל להגדיל את קהלי היעד לכולם.

בגדול, אני אחלק את זה לשניים. אנחנו מדברים על קבוצות, ועל גופים עצמאיים.

אני אשמח גם לשמוע אתכם. כשאני מדברת על גופים עצמאיים, אולי אתם או החברים שלכם מכירים?

ורד:

אתם יכולים לכתוב בצ'אט גם, מי שנוח לו.

גיל:

כשאני מדברת על גופים עצמאיים, אני מתכוונת בעצם לציבור שמגיע לבד. זאת אומרת, כל אחד מכם שמחליט לקום בבוקר ולטייל ברחבי הנגב, יכול להגיע ולבקר באתר, או בכל אתר תיירות אחר. כן או לא, זה תלוי במה האתר עשה על מנת להנגיש את השירות למבקר העצמאי.

מהצד השני, כשאני מדברת על קבוצות, אני מדברת על קבוצות שמגיעות בדרך כלל עם איזשהו מתווך. מנהל הקבוצה, המורה, המנהלת, הסוכנת וכן הלאה.

אז בגדול, אני עכשיו יותר אפרט על מהן קבוצות

יכולות להיות לנו קבוצות של ישראלים ויכולות להיות לנו קבוצות של תיירים.

כשאנחנו מדברים עם גופים פרטיים, זה יכול להיות משפחה עם ילדים, זה יכול להיות זוג צעיר וזה יכול להיות אדם בודד.

כשאני מדברת על כולם, אני גם מדברת על מה שאנחנו קוראים לו ״אחמים״. אנחנו מדברים על המנהיגים של המדינה ועל ציבור שצריך איזשהו יחד מיוחד בכדי שהוא יבוא לבקר.

אנחנו רואים פה את התמונה של רובי ריבלין, נשיא המדינה לשעבר, אשר ביקר בצריף. 

כשאנחנו מדברים על קבוצות מאורגנות, דרך סוכנים או דרך אחראי הקבוצה, אנחנו מדברים על קבוצות של גמלאים, חיילים, בתי ספר וגנים. ובאמת, שוב, כשאני מדברת על הציבור הרחב או כשבן גוריון מדבר על הציבור הרחב או כשאנחנו מדברים על הציבור הרחב, כמעט ואין לזה סוף וגם לא יהיה לזה סוף, אם אנחנו נעשה פעולות שהם בין פשוטות למורכבות בכדי להנגיש את זה.

חלק מהפעולות שאנחנו עשינו במהלך השנים על מנת לקבל את המבקרים העצמאיים כוללות את העובדה שהצריף פתוח לציבור כל השנה. בגדול, לא צריך לתאם מראש את הביקור בצריף המגורים. ואגב, כשכן היה צריך לתאם, נוכח הקורונה והתיו הסגול, גם לזה בעצם מצאנו איזושהי פלטפורמה פשוטה וזולה שלא הכריחה אותנו להקים את אתר האינטרנט, שאתם רואים את התמונות שלו עכשיו, על מנת לאפשר הרשמה מראש וזה לא הצריך אותנו לסגור את המקום.

הביקור העצמאי, הוא מתאפשר. אני יודעת שבהרבה אתרי מורשת ללא מדריך או מלווה כמעט ואי אפשר לקיים ביקור עצמאי. יש שם משפחות ויש מבקרים שחייבים, גם בגלל לקויות ספציפיות אבל גם מבחינת התרבות, הרצון והעניין שלהם לחקור את המקום בעיניים שלהם, הם צריכים בעצם את האפשרות לביקור העצמאי. דרך אגב, המחירים שמשלמים הם למשל לשים חבלים ומחסומים בכדי שהם לא יגעו במוצגים, להקפיד על מינימום שומר אחד ועל אחת כמה וכמה להכשיר צוות הדרכה שהוא מקבל את קהל המבקרים. יש כל מני מיומנויות שבחרנו, או דרכים שבחרנו ללכת בהם במהלך השנים, אבל הביקור העצמאי הוא אפשרי.

יש לנו שעות פתיחה שהן קבועות. כן, אני יודעת שזו לא כל כך חוכמה, אבל זה קשור באמת ביכולת הכלכלית של האתר אם לפתוח את עצמו או לא במשך כל השנה בשעות מאוד מאוד קבועות, אבל אנחנו כן מגלים שהציבור מאמין באתר כשהוא יודע ששעות הפתיחה הן קבועות. הוא לא צריך לחפש איזשהו טלפון שנמצא על השער ולנסות להתקשר ולקוות שהוא לא מעיר איזה מישהו משנת הצהריים שלו. אפילו אם זו חצי שעה קבועה ביום, שעה קבועה ביום, שכאשר באים אפשר לדעת שהאתר הזה פתוח לציבור. האמינות, הרצף והקביעות בעצם מאפשרת לקהל העצמאי להגיע. המענה הטלפוני הפעיל… או בכלל, מענה פעיל ונגיש לציבור, הטלפון צריך להיות גלוי בכל מקום. מאוד פשוט היום למצוא טלפונים, פעם היינו צריכים להשתמש ב 144, אבל היום אפשר למצוא את הטלפון. אני מאמינה ואנחנו מאמינים, שהטלפון שלנו צריך להופיע.

בואו נדבר על חוויות שקורות כשאנחנו לא מצליחים להשיג את מי שנותן לנו שירות.

מי שקרא את הכתבות על קסטרו, בזמנו, שבתקופת לחץ הם לא יכולים לענות לטלפון. כשאנחנו לא עונים לטלפון והמידע שלנו הוא רק ברשתות החברתיות, אנחנו כמובן מפספסים ציבור מאוד מאוד גדול.

כאן, אני לרגע רומזת לגיל השלישי או כבר הרביעי, כמו שוורד כבר לימדה אותי, אשר צריכים את המענה הטלפוני. לפעמים, יש להם שאלות שלא חשבנו עליהם מראש ובאתר, בהרבה פעמים, התשובה לא מופיע והם לא מצליחים לפגוש אותה.

אז, מידע נגיש ברשתות ואתר אינטרנט נגיש עם כל המידע שיש לצוות שלנו, עד כמה שניתן, גם באתר האינטרנט וכבר דיברנו על האפשרות של הזמנת ביקור.

ועכשיו, כשאני מדברת על קבוצות… אז בעצם, קבוצות אלו צריכות מענה אחר.

מענה אחר כי הם רוצות להגיע כקבוצה, לקבל את המקום להתכנסות ויש להם צרכים אחרים.

כשאני מדברת על קבוצות, תתארו לעצמכם קבוצות שהם מאוד מאוד מגוונות. ישראלים ולא ישראלים, דוברי שפות שונות, יהודים שאינם יהודים, נוצרים, מוסלמים… כל אחד מהאתרים יכול להיות מונגש לכל.

אני גם אגיד רגע על צריף בן גוריון, מכיוון שהוא היה מייסד מדינת ישראל והוא מנהיג מוכר בעולם והסיפור של מדינת ישראל מסופר גם באיזושהי מידה גם דרך העיניים שלו ודרך ביקור בצריף המגורים, באמת יש עניין לקבוצות מאוד מאוד מגוונות להגיע אל המקום, השאלה אם הם יכולים. כי אם עשינו פעולות שבעיניי, יחסית היו פשוטות ובוודאי המשכיות ההולכות ומתרחבות בכדי שהקבוצות יוכלו להגיע.

יש לנו את המענה למתווכים. לא תמיד פשוט לנו ולא תמיד נוח לנו לענות למתווכים, לאפשר את העמלה שהסוכנים דורשים, אבל הם דורשים אותה וגם מעניינינו שהקבוצה כן תגיע וצריך לחשוב האם אנחנו מוכנים לאפשר אותה. לאפשר הזמנת ביקור לקבוצות, זאת אומרת, להבטיח לקבוצה שיש לה את הזמן הפנוי במתחם, שיש לה את היחס הבערך אישי שהם יכולים לקבל.

אנחנו ראינו במהלך השנים שהזמנת הביקור הטלפוני הכבידה על הקבוצות שלנו ויצרנו בעצם טופס מאוד מאוד פשוט להרשמה באתר האינטרנט שלנו, בו הם יכולים לקבוע גם בלעדינו את הביקור ולקבל מענה 24 שעות ביממה. אגב, מענה נגיש וגם זמין יחסית.

אנחנו מאפשרים בעצם למורה דרך להדריך חיצונית, ורד נגעה בזה קודם שהמדריכים החיצוניים הם מדריכים וכאן אני רוצה רגע להתמקד במה זה אומר. אתם רואים אותי כאן מדריכה קבוצה של יפנים. במקרה, זו תמונה שצולמה יחד איתי, אבל כשאנחנו מאפשרים למורי הדרך או למדריכים הפרטיים של הקבוצות להדריך, אנחנו חוסכים באיזושהי מידה בכוח אדם וביכולת שלנו לתת את המענה שהוא לא תמיד קבוע ופה אני רומזת לרגע לגבי האלמנט השיווקי.

אבל אני גם אגיד שאחד היתרונות המאוד גדולים זה שהמדריכים הרבה פעמים מאוד רוצים ויכולים לדבר בשפה של הקבוצה, כשאנחנו לא יכולים לתת את זה. כלל ראשון בהנגשה, זה לדבר בשפה שהקבוצה יכולה לקלוט אותה ושיהיה לה נוח גם לשאול את השאלות ולא רק לשמוע את התרגום. לכן, אנחנו גם יצרנו את אותם מערכי ההדרכה, כמו שורד סיפרה קודם, באתר האינטרנט שלנו. הסיבה הראשונה, היא שאנחנו כמובן רוצים לתת את השירות למורי הדרך ולגרום להם להגיע, אבל גם להכניס אותם לכל הסודות הכי פנימיים של ילד בצריף בן גוריון, כל המידע שאנחנו רק יכולים, כאילו שאנחנו מדריכים את הקבוצה שלהם, אבל הם יכולים להדריך אותם ביפנית, בפולנית, בגרמנית ובעוד שפות שהצוות שלנו לא משתמש.

אני גם אגיד שאנחנו כמה שיותר משתדלים שיהיה לנו שפות שונות, אבל זה לא תמיד מתאפשר.

 עוד דבר שיש לנו, זה קבוצות חינוכיות שנכון להם שצוות ההוראה, הצוות החינוכי שלהם, הוא זה שידריך ואנחנו באמת מאפשרים את זה.

מסלולי הליכה מאוד ברורים, הם לא צריכים שערים סודיים, המקום הוא פתוח.

השירותים לקבוצות, וכאן אני מדברת על מגוון השירותים שיש, שירותים המאפשרים כניסה לקבוצות מספיק גדולות.

מה אנחנו מרוויחים מזה?

אני כבר חושפת בפניכם איזושהי טבלה שסוכמת את הנתונים בצריף בן גוריון מ 2015 ועד 2021, כמעט בימינו, אלו נתונים של אוקטובר.

אז, אנחנו באמת מרוויחים מזה את האפשרות של להיות פתוחים לציבור הרחב.

הראתי קודם בתמונות וגם עכשיו בתמונה שמופיעות כאן, שאנחנו מנגישים את התוכן של צריף בן גוריון, כשבן גוריון פעל פה במדינת ישראל מלפני 70 ומשהו שנים. כשאנחנו מנגישים את התוכן, את מערכי ההדרכה שלנו, את המתחם שיש לנו כאן, לבני נוער למשל, לחיילים ולקבוצות מאוד מאוד מבוגרות, ככה אנחנו גם מרוויחים יותר מבקרים.

אתם יכולים לראות. ב 2015, עמדנו על 76 אלף מבקרים, כמעט 77. שנת השיא הייתה 2018 וגם ב 2019, היה לנו ממוצע של 100 אלף מבקרים.

אני מראה לכם אפילו את הנתונים הקשים, אבל אתם יכולים לראות שגם בשנת 2020 וגם בשנת 2021, לא עמדנו על אפס מבקרים.

כשאני אומרת שהאתרים רבים… זאת אומרת, אנחנו מדברים על מה זה להנגיש את האתר לציבור, שזה קודם כל לפתוח אותו, אז נגזרה מאיתנו האפשרות לפתוח את האתרים לציבור לא מעט פעמים מאז שהקורונה פרצה לחיינו. וגם כאן, אני אגיד שמכיוון שהקהל הוא זכות הקיום שלנו וזכות הקיום נפגעה, עשינו כמה מהלכים במהלך הסגרים הראשונים על מנת שגם אם צריף המגורים יהיה סגור לציבור הרחב, אנחנו יכולים, כמו השיח בינינו עכשיו בקבוצה ששותפה כאן נגיש לנו באמצעות ה״זום״, כך גם אנחנו מקיימים סיורים וירטואלים בצריף בן גוריון.

ענבר, את נמצאת פה איתי?

ענבר:

כן, אני פה.

גיל:

אני רוצה בכמה דקות להנגיש לכם את מה זה הסיור הוירטואלי אצלינו בסניף.

הצגתי את עצמי, אבל לא הראתי לכם את המקום שאותו אני מייצגת.

אנחנו נעבור רגע אחד לראות בעצם איך אנחנו יכולים לבקר בצריף בן גוריון. אתם רואים את זה?

ענבר:

אהלן!

גיל:

אני מבינה שיש שמה עכשיו קהל.

ענבר, את רוצה להראות לנו ואני אתאר?

ענבר:

אני יכולה גם לתאר. אז, לעשות סיור?

אוקיי. אז, יש לנו עכשיו גם מבקרים בצריף עצמו, אפשר לעשות גם סיורים רגילים.

אני אראה לכם את החדר של דוד, כפי שאפשר לראות.

נעבור רגע לחדר של פולה, יש לנו כאן את המטבח ונכנס לחלק מעניין אחר שיש לנו.

לרוב, סיורים אנחנו לא עוברים עד החבלים כדי שבעצם לא יעשו שום דבר וכדי שהמבקרים יוכלו לעמוד כולם ביחד ולהסתכל.

דווקא בסיורים הוירטואליים, אנחנו עוברים את החבלים ויש יותר אופציה להתקרב לחפצים וממש לעבור על התמונות, שאפשר לראות יותר מרחוק לרוב ועל כל מני חפצים שיש לפולה.

אפשר גם להסתכל ממש לתוך הארונות, דווקא הארון של פולה יותר מלא מסמכים ולא בגדים, אבל כן, זה יותר כניסה לתוך הבית שלהם ואל תוך האישיות.

נעבור רגע אל חדר העבודה, בזהירות. יש כמובן את הסלון.

בינתיים, אני יכולה לספר לכם שיש את כל הקירות בלי תמונות רגילות. יש לנו חלופה של תמונות, כי קרתה לנו איזו פשלה מצערת וכל התמונות אצל משמרת ברחובות ויחזרו במהרה.

אז כאן, נכנסנו אל חדר העבודה המקורי של בן גוריון, עם כל חמשת אלפים הספרים שיש לנו פה, ממש מלמעלה למטה, אבל כן יש פה משהו לא מקורי וזה באמת השולחן פה, השולחן והכסא, זה לא של בן גוריון.

בדיוק עכשיו, אנחנו מתחילים איזשהו פרויקט עם המשמר ורושם הספרים שממש מסדר לנו את כל הספרים. אנחנו רוצים לעבור עליהם, על כל חמשת אלפים הספרים שיש לבן גוריון, כל הערימות פה וכל מה שקורה. אז, פה הוא יושב וזה השולחן שלנו, הוא באמת יגיע אלינו יותר מאוחר היום.

עוד משהו, שמבקרים בדרך כלל פחות רואים, נתקרב יותר אל שולחן העבודה של בן גוריון וניתן יותר להציץ במגירות ולראות קצת מה יש פה. אנחנו לא נפתח את המגירות הפעם, אבל כן יש פה למשל ציטוטים מהתנ״ך, כל מני פסוקים שבן גוריון כתב שמתקשרים לנגב, כל מני דברים שהיו חשובים לו.

יש לו פה תמונה של המשפחה ויש פה תמונה של הכרזת העצמאות וממש מעליהם את המשקפיים המקוריים של בן גוריון. את התמונה של פולה, של המשפחה ושל הנכדים. ממש הכל מהכל, כל הציבורי והפרטי של בן גוריון מתחברים להם ביחד.

גיל:

תודה ענבל!

יש למישהו שאלות?

אז ראשית, תודה לענבל.

ענבל:

בכיף.

גיל:

אחזיר את המצגת.

ורד:

נגיד לרגע מילה על הסיור הוירטואלי, גם זה פתרון. אני לא חושבת שצריך להפוך את כל הסיורים לוירטואליים, יש המון חשיבות לזה שהמבקרים יגיעו אל האתר, כמובן, אבל למשל אנשים המשתמשים בכסאות גלגלים נסיעה עד שדה בוקר יכולה להיות דבר מאוד מאתגר, בטח כמה פעמים. אז, איזושהי טעימה וירטואלית מסיור בצריף יכולה להיות הכנה נהרדת לביקור, או באמת אפשרות נהדרת לבקר בחלק מהחלקים שהוא לא היה יכול לבקר עם כיסא הגלגלים ואז זה גם בהחלט אלמנט של נגישות שהוא נהדר עבור מבקרים מסוימים. הקורונה התחילה את זה, אבל אני חושבת שאפשר באמת למצוא את הדרך לעשות בזה שימוש, בגבול הטעם הטוב, גם בתקופה הזאת.

גיל:

יפה. אז אני שמחה שאמרת את מה שאמרת, כי פה אמרתי לעצמי ״רק לא לשכוח להגיד מה המעבר החד שאני עושה בין הקורונה, לבין הנגשה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.״

מה שמבחינתי היא איזושהי אמירה, ורד, מההרצאה שעשית לנו במפגש הראשון שלך עם צוות צריף בן גוריון, בעצם אמרת לנו ברגע שאנחנו מנגישים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים השירות שלנו כלפי כלל הציבור, גם הזכרת את זה ככה בפתיח, הוא הופך להיות פשוט שירות מונגש יותר וגם בעצם להיפך, אנחנו בודקים את כל התכנים שיש לנו שהם לפעמים מכורח הנסיבות, זאת אומרת, הצריף היה סגור והיינו צריכים לקיים סיור וירטואלי ובאמת מצאנו שבאמצעות הסיור הוירטואלי, שאנחנו ממשיכים לקיים אותו גם עכשיו כשהאתר פתוח לציבור הרחב, אנחנו מגיעים למקומות שלא היינו מגיעים. אנחנו מקיימים סיורים וירטואלים בבתי אבות שלא יוצאים, הם פשוט לא יוצאים, אם מסיבה תקציבית ואם מסיבות של מחלות וכל מיני קשיים בכדי לצאת לטיול בנגב שהוא עדיין מרוחק. אגב, עצם העבודה שאנחנו נמצאים בנגב, הופך את האתר הזה לקצת פחות נגיש ועל זה אנחנו עושים איזושהי עבודה עם תיירות הר הנגב ובכלל, עם המועצה, אבל בעצם כך אנחנו יכולים לחשוף את המקום הזה.

ענבל בכוונה הדגימה לכם והיה לי מאוד חשוב שהיא תדגים, כי מה שגילינו באמצעות הסיור הוירטואלי זה שאנחנו יכולים לאשר את ההצצה דווקא אל הארונות, לדברים וחפצים שהציבור לא יכול לראות אותם ואנחנו יכולים להנגיש את החפצים האלה ולהראות אותם, כאשר זה נעשה באופן מבוקר.

עכשיו, אני רוצה באמת להגיע אל החלק השני והאחרון.

אנחנו נדבר על האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים הפיזיים ונסקור כמה דוגמאות.

כשאנחנו מדברים על צרכים מיוחדים פיזיים, בואו נעשה לעצמנו לרגע חזרה על אילו צרכים ולקויות פיזיות יכולות למנוע או להקשות על מבקרים.

אנחנו מדברים על אנשים הנזקקים לכסאות גלגלים, על קשיים בהליכה, על מתקשים בהליכה ומכל מיני עזרים נוספים.

אז אני אגיד שיש לנו שם חללי הדרכה ומתחמי הדרכה שבהם, כמו שאתם רואים, יש מערכת ספסלים כזו.

לאחר סקר הנגישות, הוספנו בעצם מסעדי יד לכל הכיסאות והספסלים, זה מתאפשר בעיקר למבקרים העצמאיים או לאיזשהו אחוז מסוים מתוך הקבוצה שלנו.

אני אגיד משהו על מתחם ההדרכה. עצם העבודה שלאחר שפתחנו אותה גם עשינו לה שיפוץ והיום היא גם הפכה להיות ממוזגת, מבחינתי, זו גם הנגשה לציבור. אם בעבר אנשים היו ספרטנים יותר והיו יכולים להגיע לבקר בצריף בן גוריון ולהיות בסככת הדרכה בשמש הקופחת, בלי הצללה ובלי מעברים, אנחנו רואים שהציבור היום ממש צריך את הנוחות הזו וגם זה מבחינתי איזשהו תהליך.

מקומות בהם יש לנו מאגר ספסלים בכדי שהקבוצה תוכל לשבת עם המדריך. יצרנו גם אפשרות ישיבה לכסאות גלגלים כמו שאתם רואים וגם גישה לכיסאות גלגלים עד למפה המוצגת כאן באתר.

יש לנו מספר מייצגים במתחם צריף בן גוריון.

את אחד מהם אתם רואים עכשיו, המתחם של מייצג המנהיגות, לצד ספסלים מותאמים לישיבה של המבקרים. יש גם ספסלים עם מסעדי יד וגם מקומות שמורים למשתמשים בכסא גלגלים.

אני אגיד משהו שאנחנו גם למדנו, מכיוון שמסלול ההליכה יחסית רחוק מהחנייה שלנו ועד המתחם שלנו בצריף בן גוריון, תיכף אני אראה את זה במפה, גם בהתחלה קיבלנו בהשאלה והיום כבר רכשנו כסא גלגלים שאנחנו יכולים לעזור למבקרים להתנייד בתוך מתחם התערוכות, דווקא לאלה שמתקשים בהליכה אבל מגיעים עם איזשהו מקל או הליכון ומבקשים והכסא הזה נגיש, הוא נמצא בכניסה למתחם.

אתי:

יש לי שאלה לגבי התמונה הקודמת עם המאגר ספסלים.

גיל:

כן?

אתי:

גם המיצג נגיש? זו מפה, או דגם?

גיל:

מה זאת אומרת? נגיש פיזית, שאפשר להגיע אליו?

אתי:

כלומר, האם אפשר להגיע ולראות אותו? אדם עם כסא גלגלים יוכל להגיע אליו?

גיל:

שאלה מצוינת ותודה, אתי.

את יודעת, משהו שקרה עם המפה הזאת, המפה עצמה היא בעצם לוח בטון שמונח על הקרקע ועל גביו מוצגת המפה.

המטרה שלנו הייתה להראות, שהכנו את זה, זה היה כדי שהציבור שמגיע ומדבר על חזונו של בן גוריון לגבי פיתוח הנגב גם יוכל לראות את המסד הפיזי. זאת אומרת, מה זה הנגב, אם אני ציפור? בכדי שאנחנו נוכל לדבר על המאפיינים של הנגב עם הציבור.

זאת אומרת, מהבחינה הזו הנגשנו את התוכן שלנו בצורה שאנשים יוכלו לראות, להרגיש וכן הלאה.

יצא… נקרא לזה טעות, או חוסר מחשבה… את יודעת, כל מיני.

יצא שהמפה עצמה היא נמוכה מדי. היא נמוכה וגילינו שהמבקרים רוצים לשבת כשהמדריך מדבר איתם. זאת אומרת, כשמבקרים עצמאיים מגיעים, הם מסתובבים מסביב המפה ומשתמשים בה, אבל כשקבוצות הגיעו לא היה להם נוח, אז יצרנו ספסלים, כי אחרת הם עמדו בצורה לא נוחה מסביב למפה, הם הסתירו.

שיצרנו את הספסלים, אחרי שהקהל יושב, הם לא רואים את המפה כי היא קרובה לגובה העיניים, אם הצלחתי להסביר נכון את הנקודה.

אז, אנחנו עושים איזשהם תהליכי למידה סביב השימושים בהרבה מאוד מתודות שיש לנו כאן באתר.

ורד:

אבל גיל, לצורך העניין, אדם עם כסא גלגלים יכול להתקרב מאוד קרוב אל מפה, או להגיע מאוד קרוב אליה ולהסתכל עליה מכל הכיוונים וגם לגעת בה.

גיל:

כן.

ורד:

זאת אומרת, לאדם עם לקויות ראייה יש אפשרות לגעת, לא בהכל, אבל כן יש אפשרות לגעת וזה כן נותן איזשהו מימד של ארץ ישראל.

גיל:

כן, זה נכון.

זו נקודה טובה להגיד שיש מעשים שאנחנו עושים ובמאמץ מאוד מאוד גדול. תכף אני אדבר על הנגשה קוגניטיבית, אבל בלהנגיש תוכן, אנחנו מפספסים איזשהו מידע לציבור מסוים. אנחנו עושים תהליך על מנת להנגיש את זה לציבור מסוים, אבל מפספסים את האחר.

כן אתם יכולים לשים לב שקבוצה של אנשים עם כסאות גלגלים לא יכולים להשתמש, הם לא יכולים לשבת מסביב הדגם הזה. מה כן, יש לנו מפה אחרת שהיא מפה שתלויה על הקיר והם כן יכולים להיות מולה.

כסאות, גם בתצוגה שהיא תצוגת המידע הוספנו כסאות, כמו שאתם רואים. ואמרתי שקודם כל ננגיש לציבור עם הצרכים המיוחדים, מאשר גם לציבור הרחב ובמרכאות ״רגיל״ לבקר, והנה דווקא מי שיושב ומשתמש בנוחות בכסאות אלו נערות, אבא שלהם עושה איזשהו סיור בתצוגה ומתעניין בתוכן ולפחות הן לא בורחות. הם נמצאות, הרווחנו אותם בתוך חלל התצוגה.

אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כשאנחנו מדברים על לקויות חושיות, אנחנו מדברים על כבדי ראייה וכבדי שמיעה. למרות שהדבר הבסיסי ביותר במוזיאון, בטח בצריף שאנחנו צריכים לשמר, זה שלא יגעו במוצגים בכדי שנוכל לשמור אותם לדורות הבאים. יש לנו כמה מוצגים שאנחנו מאפשרים, לפחות ב 35 שנים שמירי הייתה כאן, לגעת בהם.

להדגמה, הפסל של בן גוריון שאפשר לחוש אותו, פחות או יותר להבין איך דמותו של בן גוריון הייתה נראית.

אגב, הכוסות שאתם רואים שעליהם מונח כרגע הפסל, זה לא המקום המקורי שלו, אפשר לגעת בהם.

חנוכייה של בן גוריון שאפילו מנגנת את התקווה. אנחנו מקפידים לא להפעיל את אותה תיבת הנגינה, אבל כאשר מבקרים עם לקויות ראייה מגיעים אל צריף בן גוריון אנחנו מאפשרים בעצם השמעה של תיבת הנגינה וככה הם גם מרגישים את החפץ, שהוא מאוד מוחשי, וגם יכולים לשמוע אותו.

יצרנו כאן יחד עם ורד תיאור קולי למייצגים שלנו, שהוקמו לפני כבר עוד מעט 20 שנים, יצרנו לקטעים שבהם בעצם יש מנגינה שמתנגנת והציבור הרואה, רואה איזושהי סצנה של בן גוריון וקורות החיים שלו, יצרנו מיצג קולי וגם לצריף בן גוריון עצמו, יש לנו הסכם שעשינו על מנת לאפשר מיצג קולי לכבדי שמיעה העצמאיים, שאינם מגיעים עם קבוצות.

מבחינת כבדי שמיעה, בכל המוצגים שלנו כיום יש תוויות ברורות, גם לסרטונים הקצרים שאנחנו מעלים ברשת החברתית.

אגב, יש לזה מחיר. זאת אומרת, להעלות סרטונים, אפילו קצרים, אנחנו צריכים להעלות אותם עם כתוביות ויש לזה מחיר ממשי, בכסף.

זאת אומרת, בשביל להוסיף כתוביות, בדרך כלל, העלות היא גבוהה יותר. אבל כאן שוב אני מדגישה שברגע שהנגשנו את זה לכבדי השמיעה, גם הנגשנו את זה לציבור השומע. אנחנו יודעים שהיום אנשים צופים במיצגים ברשתות החברתיות בדרך כלל ללא קול, שלא יתפסו אותם כשהם באמצע ההרצאה נודדים לאיזשהו מיצג או מפאת עוד כל מני סיבות וזה באמת מקל על התוכן.

לגבי אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כבר התחלנו הנגשה קוגניטיבית.

למדתם אותם שזה מאוד מאוד רחב, מה זה אומר הנגשה קוגניטיבית.

הנגשה קוגניטיבית בעבור בני נוער או ילדים, שאת התוכן הרחוק מהם של ימיו של בן גוריון והסיפור שלו, אנחנו צריכים לספר אותו. אז בעבר, המדריכות היו מדריכות על בן גוריון רגע לפני שהם נכנסים אל הבית.

עם הזמן, אנחנו יצרנו מייצגים עם איורים בהם בן גוריון בעצם מספר לציבור את קורות החיים שלו וכך, יש פחות זמן להדרכה ויותר זמן בעצם לחוות את החוויה.

הבסיס שתמיד היה, בעצם כמו שכבר אמרנו, מרגע פתיחתו של צריף המגורים לציבור הרחב היה צריף המגורים של דוד בן גוריון, הוא נמצא בעצם במרכז קיבוץ שדה בוקר.

הצריך נפתח לציבור, יצרנו שבילים ואפשר פשוט להתחיל לספר על בן גוריון דרך הבית שלו.

אבל, במהלך השנים יצרנו בעצם מתחם המאפשר ביקור לאנשים עם צרכים קוגניטיביים שונים. מילדים בגיל הגן שיכולים להתארח ולפגוש במיצגי אנימציה, בעגלה המדמה את עגלת הסוסים שהייתה לקיבוץ שדה בוקר בה בן גוריון היה מגיע ומטפס בה. יש לנו כאן שולחן חול, אותה מפת התבליט של הנגב לקהל המבוגר יותר מופיעה גם כאן כשולחן חול, בדגם של הנגב שילדים יכולים להשתמש ולשחק ולבנות בעצמם את חזונו של בן גוריון לפיתוח הנגב.

ראינו בתמונות שיש לנו כמה מתחמים, שהם בעצם מתחמים אינטראקטיביים בהם הקהל בעצם פעיל ושותף וכך, הערכים והתכנים של בן גוריון מועברים לציבור המאוד מאוד רחב, בדרכים שונות.

ורד:

דווקא היה מאוד נגיש שסימנת לנו, גיל.

גיל:

במילה אחת. לא כל כך פשוט לי להדגים, אז אני רק אגיד שאחד הדברים שלמדנו תוך כדי, לאחר שיצרנו את כל המתחמים האינטראקטיביים האלה וכאן לא נגעתי בלקויות קוגניטיביות אחרות כמו עיכוב התפתחותי או על הספקטרום או אוטיסטים המגיעים ומבקרים בצריף ולפעמים חלק מהתכנים הם באמת לא מתאימים להם, וכך יצרנו גם מערכים של פישוט לשוני לצד הסברים ובאמת יש לנו מסלולים שמתאימים לאוכלוסיות מסוימות ופחות לאוכלוסיות אחרות, אבל יש לנו באמת חלופות בשבילם. למשל, מפת תבליט לקהל מסוים ומפה של שולחן לקהל האחר ומפה התלויה על קיר לקהל אחר.

אז אני מסתכלת ואומרת שמבחינתנו, ההנגשה היא באמת כלי שיווקי וחינוכי המשפר את תודעת השירות שלנו ופשוט צודק, כי צריך.

ותודה רבה על ההזדמנות לספר ולשתף!

ורד:

גיל, תודה רבה!

ליה, את רוצה לשאול משהו?

ליה:

לא, אני מתרשמת עמוקות.

מי שלא מכיר אותי, אני ממרכז המבקרים של ארכיון המדינה.

אנחנו ממש בקטן, קטנצ'יק.

אנחנו, כמובן כתנאי להפעלה, קיבלנו אישור לנגישות. המרחבים האלו הם לא אופייניים לנו, אנחנו מצומצמים בשטח קטן.

אירחנו לאחרונה קבוצה של לקויי ראייה שבאו עם מדריך וזה היה בסדר. זהיה מאתגר, אבל אני לא יודעת אם האנשים קיבלו את הכל.

בעתיד, בסוף החודש, אנחנו אמורים לקבל קבוצה של נכי צה״ל. עיוורים, המגיעים כל אחד עם המלווה שלו ואני מקווה שזה יעבור.

אני התרשמתי מהעניין הזה של לקרוא את הדברים בקול רם לאנשים וזה גם מה שעשינו עם לקויי הראייה וזה עבד, אבל לצערנו את הדברים החזותיים הם לא יכלו לראות, אבל תיארו להם.

ורד:

ליה, תודה שאת מדברת, קודם כל.

אני אגיד שמה שגיל מתארת פה הוא צעד אחד ובארכיון זה באמת מאתגר לא מעט, מצד אחד, כי המון מהדברים הם וזיאוליים בעצם.

אני עובדת היום עם הספרייה הלאומית ואנחנו גם שם מתלבטים לגבי איך עושים את הדבר הזה.

אני מזמינה אותך להיכנס להרצאות קודמות שהיו. הייתה הרצאה אחת שעסקה בנושא של לקויות ראייה ויש שם ככה קצת טיפים. ואם את רוצה יותר כלים לרעיונות או מחשבות, אז גם את מוזמנת כמובן לפנות ולשאול.

יש באמת דרכים לעבוד עם אנשים עם לקויות ראייה בצורה טובה, גם עם ארכיונים כשהכל שם זה ניירות, ספרים ודברים וזיאוליים.

ליה:

אוקיי. טוב, אני התרשמתי.

אני חייבת להגיד, בסוד גלוי, שאני עוד לא הייתי בצריף.

גיל:

אז ליה, אני פרסמתי את הטלפון שלי בצ'אט וגם את המייל. את מוזמנת ואני אשמח.

ליה:

אוקיי, אני אהיה בקשר.

אז תודה רבה!

ורד:

היו פה עוד כמה שאלות בצ'אט.

אני רק אגיד משהו על שולחן החול שהזכרת אותו, אבל למי שלא מכיר אולי קשה לדמיין אותו.

בעצם, מדובר על משהו שהוא כמו ארגז חול שממש אפשר לשחק בו ולבנות את הנגב ולתכנן אותו עם כל מני אלמנטים חושיים שאפשר לשים שם. ואני רגע רוצה לחבר את זה לעניין הזה של הנה אתר מורשת שכביכול אסור לגעת בכלום, אבל יצרו לא מעט חלופות שאפשר לגעת בהם, שאפשר לשחק איתם, שאפשר לשמוע, להרגיש ולהיות חלק מהדבר הזה. ואז, באמת הסיפור הופך להיות משהו שהוא לא רק מן מוצג רחוק שאני לא נוגע בו, אלא באמת משהו שאני יכול להיות שותף איתו ולחיות אותו, אז על זה כבר אני שמחה מאוד.

ליה:

אם מותר, אפשר לשאול שאלת הבהרה?

ארגז החול והסיורים, אתם התאמתם במיוחד לאנשים עם מוגבלויות או שזה פתוח לכולם?

גיל:

אני גם אראה מה זה, לאחר שורד אמרה ולמי שרוצה לראות.

מבחינת השולחן חול, כמו שאתם רואים אלו תמונות מאוד ישנות, בעצם יש לנו את הדגם הזה שהוא ממש ארגז חול ואתם רואים שיש איזשהו מתאר של קווי הנגב והילדים, התלמידים, שיכולים להסביר. כמו שאתם רואים פה בתמונה את הילדה שמסבירה למדריכה איך היא פיתחה את אזור הנגב המערבי וכך היא יכולה להמחיש טוב יותר מה היא מבינה מהחזון של בן גוריון. ולמשל, אני כן אגיד שזה לאוכלוסיות מיוחדות, אבל גם לא. 

כי בעבר, אנחנו לא תפסנו תלמידים כאוכלוסייה שהיא אוכלוסייה מיוחדת. אבל יש לומר שלא הרבה אתרים יכולים להכיל ילדים, כי זה משעמם להם או כי הם לא התחברו.

אני עכשיו לומדת איזשהו קורס בסיסי בחינוך. אז אתם יודעים, כמו שמדברים על החינוך מונטסורי ועל החינוך הקיבוצי ועל המוסדות שהתפתחו עם התפתחות מוסדות החינוך, מדברים בעצם על חוויה חושית ומוחשית ללומד וכך בעצם הוא משפר את ההבנה וההפנמה והמורה, שמעביר את המסר, יכול לשפר את יכולות הלמידה שלו ואני חושבת שזו הגישה שמובילה אותנו לאורך כל השנים. שזה ההדרכה, מנהלים וצוותי ההדרכה, לראות איך אנחנו מדברים טוב יותר.

מה שאפשר לי היום גם להגיד ״אנחנו כן למען האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים״. כשבעבר, לא הגדרנו אותם ככאלה.

ליה:

זה מאוד מרשים.

עוד הערה, שאולי לא נוגעת דווקא למוגבלויות, אבל האופציות האלו שעכשיו נפתחות עם הסיור הווירטואלי, שכאן הם כל כך בולטות, העניין הזה שאנשים יכולים לראות בסיור הווירטואלי את הדברים שהם לא יכולים לראות כאשר הם מגיעים לשמה באופן פיזי, הוא יתרון מאוד גדול ולאו דווקא לבעלי מוגבלויות וזה רעיון שכדאי לטפח בכל מובן.

גיל:

את רוב הקבוצות אני לא לקוחת אפילו אל שולחן חול, כי זה היה הליכה ממושכת וזה היה מבזבז זמן, אבל הנה הוא כאן ואתם רואים אותו.

ורד:

אני רואה שיש פה שאלות בצ'אט. גם אורית וגם שמואל, שזה מועלה. אבל גם הצטרפו אלינו היום אנשים עם שמות שאני לא מכירה. יכול להיות שזה מהצריף, יכול להיות שזה חברה אחרים.

ממש אשמח שרגע יפתח את המצלמה ויגיד גם מאיזה אתר הוא, כדי שנכיר אתכם ולהזמין אתכם באמת להצטרף להרצאות האלו ולשמוע ולהביא מהעולם שלכם, כי בסך הכל המטרה היא להפיץ את הידע הזה עוד ועוד.

אבל אורית, את שאלת משהו.

אורית, אם את איתנו, אז אני אשמח שתשאלי את מה ששאלת.

אורית:

שאלתי לגבי המוזיאונים המונגשים, האם אתם יוצרים קשר אקטיבי עם הוסטלים ובתי ספר ומזמינים אותם?

לדעתי, זה קצת פספוס שיכול להיות שאנשים לא יודעים מזה, אז זה יכול ממש להועיל.

גיל:

אני אגיד שכשדיברנו קודם על השיווקי, אני ממש מסכימה עם אורי. למה התחלתי מהשיווק? כי צריך להגיד… אני לא יודעת, אתם תגידו לי, אנשי ההנגשה, על מה אחוזי הציבור שזקוק להנגשה ואני זוכרת את המספר והוא מאוד מאוד גדול.

ורד:

משהו כמו 15 אחוז.

גיל:

15 אחוז מהאוכלוסייה צריכים הנגשה על מנת להגיע. אם אנחנו לא עושים את הפעולות האלה, אנחנו לא נגישים לציבור מאוד מאוד גדול.

אני יודע שהיום, רכזת השיווק החדשה שלנו של צריף בן גוריון כאן יחד איתנו, קל לה מאוד לגשת לאוכלוסיות של עולים ולאוכלוסיות מיוחדות ולבתי אבות ולסוכנים שעובדים עם קהלים מאוד מגוונים, כי היא יודעת בעצם שיש לה… כמו שהחמיאו לה קודם, יש לה מגוון מאוד מאוד גדול של תכנים להציע להם, כולל דפי הסבר בסוואהילית, בסינית, יפנית או גרמנית וזה באמת מאפשר.

ורד:

קודם כל, אני אגיד שהעבודה השיווקית היא באמת של כל אחד מהאתרים ויש ״כללי״ שיווק שונים קצת, בעיני, לחינוך המיוחד ששווה להכיר אותם ואולי נקדיש לזה באמת איזשהו מפגש. אבל אם אתם דוברי השפה, אם אתם מכירים את המושגים, אם יש לכם באמת התאמות שעשיתם ואתם יכולים להציע אותם, זה כבר עבודה שיווקית מצוינת. בין אם זה בפלייר, בפייסבוק, או בשיווק טלפוני… לא יודעת איך, כל אתר וההתנהלות שלו.

התקופה שהחברה מהקבוצות עם המוגבלויות מטיילים היא הרבה יותר רחבה מהתקופה של בתי הספר הרגילים, כי הם עובדים בחופשות גם. גם בקיץ, גם בחנוכה, גם בפסח. כך שזה ממש הזדמנות נהדרת לשווק להם ולהציע להם פעילות. הם מחפשים, הם משוועים לפעילויות נחמדות ומותאמות ונגישות.

ואם מדברים על ציבור של מבקרים עצמאיים, זאת אומרת משפחות, אז לנו יש איזושהי קבוצת דיוור שאנחנו מציעים בה פעילויות נגישות באתרים. זה רק אתרים שאנחנו מכירים אותם, אישרנו אותם, חלקם הגדול גם עבר איתנו איזשהו תהליך… אז לא כל אתר אנחנו מציעים שם, אבל בהחלט אנחנו כן מדוורים משפחות.

אני יכולה להגיד שאתרים שעבדנו איתם הרבה פעמים גם נתנו להם רשימה של מסגרות, הרבה מאוד מסגרות של חינוך מיוחד.

גיל, אני לא יודעת אם השתמשתם בהם, אבל יש לכם קובץ אקסל גדול עם הרבה מאוד שמות של בתי ספר ומסגרות בוגרים, אז הנה ההזדמנות לעשות להם ככה רענון.

אורית:

אני רוצה, ורד, עוד מילה בעניין הזה, איזה משהו להעיר.

יש פה גם עניין של ״אתם רצויים״, שזה משהו שלא תמיד נמצא לאנשים ולבתי ספר עם מוגבלויות. אז, אם בבתי ספר רגילים יש ביקור בבית בן גוריון פעם בשנתיים… או לא יודעת מה, בבתי ספר לחינוך מיוחד זה לא נמצא. ופה, אם מזמינים אותם, יש פה איזושהי הרגשה של ״אתם רצויים״ וזה מסר מאוד מאוד חשוב.

ורד:

ממש. ״אתם רצויים, אתם מוזמנים. עשינו בשבילכם מאמץ ואנחנו רוצים שתגיעו.״

אורית:

נכון, ממש.

גיל:

אבל גם העצמאיים… סליחה שאני מושכת את השאלה שלך, אבל גם לעצמאיים… שוב, היה עכשיו תקופה מאוד ארוכה שלא, אבל אני אחזור על זה. אנחנו יצרנו וגם עוד מקומות יצרו את זה. אני שמעתי על היוזמה הזו במוזיאון ישראל, אם אני לא טועה, או בביג, אני חושבת שרשת ביג עשו את זה, ימים שבהם אחרי הצהריים מרכז הקניות פתוח רק לאוכלוסיות ולמשפחות הזקוקים לשקט. ובעצם, פתחנו את הצריף דווקא בזמן החגים, בזמן שהמבקרים העצמאיים מגיעים לנגב. אצלינו, בוא נגיד שמבקרים עצמאיים ומשפחות פחות מגיעות במשך השבוע, אבל זה לא כל כך קרוב לרוב הציבור. אז בחגים, בעצם, הצריף נסגר בשעה 5 והשעה 5 יש אפשרות למשפחות להירשם לעד 3 משפחות בכל מתחם, זאת אומרת, 25 דונם.

אני אספר גם סיפור אישי על אחיין שלי שבהחלט זקוק לביקור עצמאי עם המשפחה כי קבוצות גדולות יכולים להפריע לו, או שהוא יכול להפריע להם, כאשר הוא מגיע לבקר באתרים הומי הדם הוא בעצם לא יכול. כך, במהלך החופשה המשפחתית, נמנעת האפשרות מכל המשפחה לבקר במקומות שהם הומי אדם ואם אנחנו מאפשרים… אם מישהו מכם מייצג מתחם כזה, למשל עכו שאני לא יודעת אם יש לכם שם את האפשרות, אז אם יש אפשרות לעשות ביקור בכמה מהחללים לבד למשפחות כאלו, פה זה מתחבר לי לעניין של ״אתם רצויים״. הרבה פעמים משפחות שאחד הילדים או בני המשפחה עם לקות קוגניטיבית בולטת, או ש״מפריעה״ במרכאות לאוכלוסייה האחרת, אז הם מרגישים לא רצויים. אנחנו רוצים שהם יהיו רצויים, כי זה צודק.

ורד:

לגמרי.

אורית:

כיף לשמוע!

ורד:

שמואל, אתה רצית לשאול שאלה, הינה תורך.

שמואל:

כן, שומעים אותי?

אז, רציתי לשאול אותך האם בצריף כיום… במקרה אני ביקרתי שם כמה פעמים ואני מכיר את המקום, אז רציתי לשאול האם צריף בן גוריון מותאם לכל סוגי האוכלוסיות הדורשות נגישות?

ורד:

האם הצריף בעצם מונגש לכל סוגי האוכלוסיות, שמואל? זה מה שאתה שואל?

שמואל:

כן. והאם המדיניות שלהם כוללת נגישות לכל סוגי האוכלוסיות המצריכות נגישות?

גיל:

בגדול, בדיוק סקרתי ואני אגיד שבגדול כן.

משתתפת:

אתם יכולים לחזור על השאלה רק?

גיל:

השאלה שלו הייתה… הוא ביקר כמה פעמים בצריף בן גוריון, שמואל, ושואל האם אנחנו נגישים לכל סוגי האוכלוסיות. אז מה שסקרתי בכמה נקודות במפגש היה בעצם את ההנגשות שעשינו במהלך השנים בכדי כן להיות נגישים לכל סוגי האוכלוסיות, לשאלתך. זה נכון שלא הכל, אבל אני אתן רק על הצריף עוד כמה דוגמאות. למשל, בסיור הווירטואלי עם ענבר ראינו שיש שם עגלה למשפחה עם עגלה. הרבה פעמים משפחות עם עגלות, או אנשים עם כסאות גלגלים, צריכים להשאיר את העגלה איפשהו. אז, זה סתם לרגע ככה מזכיר לי שהדלתות עצמן בתוך הבית של בן גוריון הורחבו לטובת נגישות עם כסאות גלגלים, זה היה כבר בעבר. אז מבחינת חוק, אנחנו נגישים ואנחנו גם עומדים… בעצם, קיבלנו את אישור הנגישות שלנו ומה שסקרתי קודם בכל המפגש, היו בעצם המאמצים שאנחנו עושים בכדי להנגיש לצריף נוספים עוד ועוד. אבל מהבחינה הפיזית, בוודאי.

כן… התשובה היא פשוט כן, בעצם.

ורד:

בעצם, אדם עם כל סוג מוגבלות שיגיע לצריף שדה בוקר ימצא מה לעשות בו.

הוא יצא עם תחושת משמעות, כשאני חושבת שזה הדבר הכי…

גיל:

אני חושבת שהאוכלוסיה המיוחדת ביותר שאני הדרכתי הגיע אלינו ממרכז…

ורד:

עם חרשים, לא?

גיל:

כן, עם חרשים. שזה באמת עם המון המון סוגים של לקויות וקשיים, חלק מהם גם עם לקויות נוספות ולשמחתי, זכיתי גם להדריך ולהתאמץ מאוד בכדי לחשוב איך אנחנו עושים את זה. אני הרגשתי שכן, שהם יכלו לבקר כאן ושהם הפיקו מהביקור הזה. אז עכשיו, רשמית אני יכולה לענות על השאלה של שמואל ולהגיד ״כן״.

ורד:

לגמרי. ואם הקבוצה של העיוורים וחירשים הגיע לבקר בצריף בן גוריון, אז סימן שיש שם המון נגישות, כי אני באמת חושבת שזו הקבוצה הכי מורכבת להדרכה והם מגיעים באמת רק למקומות שהם בוחרים בפינצטה. אז, שאפו גדול על זה.

גיל, תודה רבה רבה רבה על הזמן שהקדשת ועל הרצינות.

תודה לכל מי שנמצא והצטרך, אני ממש אשמח לענות על כל שאלה או אם מישהו רוצה הוא מוזמן להישאר איתי פה.

זהו. אמרתי שאנחנו פה אחת לשבועיים ובעוד שבועיים יהיה כאן אייל מיטרני מרשות הטבע והגנים, שגם הם עושים עבודה מאוד מאוד יפה בשנים האחרונות ובכל מני סוגים ואופנים של נגישות, אז זו הזדמנות לשמוע אותם גם.

קורס רכזי נגישות באמצע דצמבר וכל מי שרוצה לשמוע או לדעת עוד, בשמחה רבה.

תודה רבה ושיהיה יום מקסים לכולם!

אורית:

תודה רבה. תודה רבה.

משתתפת:

תודה רבה!