חדשות נגיש להכיר בעברית קלה 15.2.24 יום חמישי
שלום רב,
מאז השבעה באוקטובר מדינת ישראל נמצאת במלחמה.
עמותת לטם מעדכנת בחדשות המלחמה בעברית קלה במיוחד עבורכם.
לואיס ופרננדו שבו הביתה
בלילה שבין ראשון לשני, אחרי מאה עשרים ותשעה ימים בשבי – לואיס הר ופרננדו מרמן חזרו הביתה.
לואיס ופרננדו נחטפו לעזה בשבעה באוקטובר מקיבוץ ניר יצחק.
יחד עימם נחטפו בנות משפחתם: קלרה, גבריאלה ומיאה בת ה 17.
בנות המשפחה שוחררו משבי חמאס אחרי חמישים ושלושה ימים בעזה.
התמונה של מיאה מחבקת את כלבתה בלה, הפכה לאחד מסמלי המלחמה.
לואיס ופרננדו חולצו, כלומר שוחררו בפעולה צבאית מסוכנת, על ידי לוחמים של כוחות הבטחון.
זהו סיפור של גבורה ושל אומץ גדול.
את מבצע החילוץ תכננו במשך זמן רב.
גם כשתוכנית המבצע הייתה מוכנה, הלוחמים חיכו עד שיגיע הזמן המתאים ביותר לביצוע המבצע.
בשלב הראשון הגיעו הלוחמים לשטח המבצע שבשכונה צפופה במרכז רפיח.
הלוחמים הצליחו להגיע מבלי שהתושבים או חמאס יגלו אותם.
הם המתינו בשקט עד שקבלו את הפקודה ואז פרצו לבניין שבו הוחזקו החטופים.
תוך שניות עלו לדירה בקומה השנייה, פוצצו את הדלת והרגו את המחבלים ששמרו על החטופים.
"באנו להציל אתכם, חוזרים הביתה!" אמרו ללואיס ולפרננדו כשנכנסו לחדר שבו הוחזקו.
בזמן הפעולה, מחבלים שהסתתרו בבניינים קרובים התחילו לירות לכיוון הלוחמים.
הלוחמים נלחמו במחבלים והגנו על החטופים בגופם.
משם נסעו במהירות עם החטופים, עד שהגיעו למסוק שהטיס אותם לבית החולים שיבא.
בבית החולים חיכו להם בהתרגשות ובדמעות בני משפחתם.
לואיס ופרננדו בירכו והודו ללוחמים שהשתתפו במבצע לשחרורם.
"כשראיתי אתכם הרגשתי הכי בטוח בעולם" אמר לואיס ופרננדו הוסיף בהתרגשות:
"אין מילים לתאר את האושר, כשהבאתם אותנו הביתה, לנכדים ולילדים".
לואיס ופרננדו סיפרו שבזמן שהיו בשבי הם פחדו שלא יֵצאו משם בחיים.
מתוך החדר שבו היו, הם שמעו את קולות המלחמה ופחדו שיפגעו מההפגזות וההפצצות של צה"ל.
בשבי אכלו רק פיתות וגבינת לבנה והיו רעבים וחלשים.
הם לא קיבלו את התרופות שישראל העבירה לחטופים.
ישראל קבלה הוכחה לכך שחמאס לא קיים את הצד שלו בהסכם העברת התרופות לחטופים.
עם ישראל מתרגש ביחד עם משפחות השבים ומתפלל לשובם של מאה שלושים וארבעה החטופים שעדיין מוחזקים בשבי בעזה.
נמשיך להביא לכם פעמיים בשבוע חדשות על מה שקורה במלחמה.
נעדכן אתכם מה קורה בארץ ובעולם.
מאחלים לכם ולכן יום שקט.
עידו ולד וצוות חדשות עמותת לטם
בעריכת חני המאירי
